בשבוע שעבר יצא לאקרנים החידוש המדובר בבימויו של סטיבן ספילברג למחזמר "סיפור הפרברים" – המיוזיקל האייקוני משנת 1961 שזכה בעשרה פרסי אוסקר, בהם גם עבור שחקנית המשנה ריטה מורנו, שהייתה האישה ההיספנית הראשונה אי פעם שזכתה בפרס. סוף השבוע של יציאת הסרט החדש היה כנראה מרגש עבור מורנו מכמה סיבות – ראשית, היא לוקחת בו חלק ואפילו גונבת לרגעים את ההצגה, ובנוסף היא חגגה את יום הולדתה ה-90.
שמה המקורי של מורנו היה רוזיטה דולורס אלבריו. היא נולדה ב-1931 בפוארטו ריקו לאם תופרת ולאב חוואי, שהתגרשו עוד כשהייתה ילדה קטנה. לאחר מכן היא עברה עם אימה להתגורר בניו יורק, וזו התחתנה בשנית.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות קודמות במדור "שדרת הכוכבים":
- הצלחה עולמית, חרם והתמכרויות: הסיפור של כרמן מירנדה
אפשר להגיד שהבמה קראה לה – היא למדה ריקוד אצל רקדן ספרדי שהיה קרוב משפחתה של השחקנית ריטה הייוורת', ובגיל 11 כבר עשתה את צעדיה הראשונים בעולם השעשועים, כשהחלה לדובב לספרדית סרטים באנגלית וכיכבה בהצגה בברודוויי.
ב-1950, כשהייתה בת 19, היא הופיעה בסרטה הראשון שהיווה סיפתח לעשור פעיל מאוד עבור הכוכבת הצעירה. אז היא גם התבקשה לשנות את שמה לשם קליט יותר, ועשתה זאת, גם אם לא ברצון רב: "מורנו היה שם המשפחה של אבי החורג, ולא ממש אהבתי את השם ריטה", סיפרה.
היא הפכה לשחקנית מבוקשת מאוד, אך פעם אחר פעם לוהקה לתפקידים בעלי גוון דומה, תמיד כאלו שהתבססו על מוצאה הלטיני ולא פעם היו בעלי ניחוח סטריאוטיפי - עניין שבו הוליווד חטאה שוב ושוב לאורך השנים. "תפקידי משרתות כהות עור", הגדירה אותם מורנו וסיפרה שהרגישה בודדה, ללא מודל לחיקוי ועם שחקניות מעטות מאוד שנראו כמוה: "זה היה נוראי, אחד הדברים שהלכתי לטיפול בגללם", אמרה.
"סיפור הפרברים" (1961) - הטריילר
דווקא תפקידיה בקלאסיקות המוזיקליות "שיר אשיר בגשם" (1952) ו"המלך ואני" היו יוצאי דופן מהבחינה הזו. שני הסרטים האלו זכו להצלחה גדולה, הן אצל הקהל והן אצל המבקרים ("שיר אשיר בגשם" היה מועמד לשני פרסי אוסקר; "המלך ואני" קיבל תשע מועמדויות וזכה בחמישה פרסים), אך הם חלקו דבר משותף נוסף - מוצאה הלטיני לא שיחק משקל בתפקידים שאותם גילמה. ל"שיר אשיר בגשם" מורנו לוהקה לפי בקשתו של כוכב הסרט ג'ין קלי, ולימים שיבחה אותו מורנו על כך שלא ראה בה אישה לטינית מוכשרת אלא פשוט אישה מוכשרת: "מעולם לא עלה בדעתו להגיד 'היא לטינית מדי, יש לה שם לטיני'. הוא פשוט חשב שאהיה טובה עבור התפקיד". על צילומי הסרט היא אמרה בחום: "זו הייתה חוויה מדהימה, כל כך מרגשת. איזו זכות נפלה בחלקי".
המוצא שלה כן היווה שיקול הגיוני בליהוקה למה שהפך להיות תפקידה הגדול ביותר: אניטה במחזמר "סיפור הפרברים". הסרט, בכיכובם של נטלי ווד וריצ'רד ביימר, חגג בחודש אוקטובר האחרון 60 שנה ליציאתו, והיה עיבוד למחזמר שעלה בברודוויי בשנת 1957. ההצגה הצליחה, אך ללא ספק קיבלה את הזינוק הגדול שלה לפסגת הרשימה של מחזות הזמר הידועים והמצליחים ביותר אי פעם בזכות הסרט, שהפך להצלחה ענקית והפיח בגרסה התיאטרלית רוח חיים חזקה מספיק ששמרה על מעמדו עד היום. כאן בארץ הוא עלה שלוש פעמים בתיאטראות הגדולים, בתיאטרון הבימה בשנת 1961 וב-1996, אז כיכבו בו אקי אבני, מיטל טרבלסי ונועה תשבי שגילמה את אניטה. ב-2016 הוא הוצג בתיאטרון הקאמרי בכיכובה של משי קלינשטיין, כשהפעם רונה לי שמעון נכנסה לנעליה של מורנו.
השיר "אמריקה", מתוך הסרט "סיפור הפרברים"
הסרט כאמור זכה להצלחה גדולה והיה הרווחי ביותר בשנת יציאתו, עם הכנסות של קרוב ל-20 מיליון דולר בארה"ב ו-25 מיליון דולר נוספים ברחבי העולם (סכום שמשתווה כיום ל-382 מיליון דולר). לכמה שנים ספורות היה לו גם הכבוד להיחשב לסרט המוזיקלי המצליח בכל הזמנים, עד שב-1965 הגיע "צלילי המוזיקה" וחטף את התואר. הסרט היה אחד מאותם מקרים נדירים שבהם לא רק הקהל מביע התלהבות אלא גם המבקרים – 11 מועמדויות קיבל הסרט, ומתוכן זכה בלא פחות מעשרה פסלונים, כולל עבור הסרט, הבמאי ותפקיד המשנה למורנו, שזכתה עבורו גם בגלובוס הזהב.
רגע הזכייה של מורנו באוסקר
על אף שמבחינה מקצועית מורנו הייתה בשיאה, חייה האישיים היו מאתגרים יותר: לאורך שנות ה-50 היא ניהלה מערכת יחסים הפכפכה עם השחקן מרלון ברנדו. הם היו ביחד, נפרדו, חזרו זה לזו וחוזר חלילה. "אני זוכרת את הדרך שבה הוא דיבר אליי, איך הוא ניגן על התופים, ואיך כמעט מתתי בגלל שאהבתי אותו", היא כתבה באוטוביוגרפיה שלה ולא הגזימה – מורנו אכן כמעט מתה כתוצאה ממערכת היחסים ההרסנית בין השניים. את יחסיהם היא הגדירה כ"פרועים, משכרי חושים, ארוטיים ומבדרים. זו הייתה אובססיה שלא היינו יכולים להשתחרר ממנה. הוא היה הקוקאין שלי כנראה, ודחף אותי לקצה".
לצערה של מורנו, היא חשקה בברנדו הרבה יותר מכפי שהוא חשק בה: "הוא כמעט ריסק את נשמתי בחוסר הנאמנות הגופנית שלו, וגרוע מכך – בבגידותיו הרגשיות", כתבה. בניסיון לגרום לו לקנא לה, היא החלה לצאת עם אלביס פרסלי – אבל גילתה ש"המלך", כפי שכינו אותו מעריציו, הוא כזה רק על הבמה ולא ממש בחדר המיטות: "הוא התחכך בי בזמן שהייתי לבושה. חיכיתי לצעד הבא שלו – שמעולם לא הגיע".
אחרי האכזבה מפרסלי, היא חזרה לזרועותיו של ברנדו ונכנסה ממנו להיריון זמן קצר לאחר מכן. הוא לא התרגש וארגן לה הפלה - הליך שהיה בלתי חוקי באותם ימים. כאמור, הוא נשאר אדיש, כל כך אדיש עד שלא ליווה אותה לרופא וגם לא טרח לאסוף אותה ממנו, אלא שלח מישהו אחר שיעשה זאת עבורו. כששבה לביתה מורנו החלה לדמם, וגילתה שהעובר אמנם מת אך עדיין היה בתוכה. תגובתו של ברנדו, כך היא מספרת, הייתה לדרוש את כספו בחזרה מהרופא.
זמן קצר לאחר שסיימה את צילומי "סיפור הפרברים", מורנו ניסתה להתאבד: "הלכתי למיטה כדי למות. זו לא הייתה התאבדות של נקמה אלא נחמה, בריחה ממוות כואב". למרבה המזל היא נמצאה בזמן ואושפזה בבית החולים, שם החליטה שלא לפגוש עוד את ברנדו. ב-1969 הם נפגשו שוב לעיני המצלמות, בצילומי סרטם המשותף "ליל היום שאחרי", אך הפעם יחסיהם נשארו מקצועיים בלבד.
למרות ההיסטוריה העגומה של השניים, מורנו לא חסכה בשבחים על מאהבה לשעבר: "להגיד שהוא היה מאהב נהדר, חושני, נדיב ורגיש ימעיט ממה שעשה לא רק לגופי, אלא גם לנשמתי", כתבה, וב-2017 סיפרה בתוכניתה של וונדי וויליאמס: "הוא עשה עבודה טובה כי הוא היה המלך של הכול. הכול!". לידיעתך, אלביס פרסלי.
כמה שנים לאחר מכן מורנו מצאה מעט נחת בגזרה הרומנטית ונישאה לליאונרד גורדון, רופא שהפך למנהלה האישי, אך האידיליה הזוגית לא נמשכה זמן רב. באופן לא אופייני לזוגות הוליוודיים, השניים נשארו אמנם נשואים במשך 45 שנים, עד שגורדון הלך לעולמו ב-2010, אך לאורך רוב שנות נישואיהם מורנו הייתה אומללה. היא סיפרה שבשלב מסוים גורדון הפך לאובססיבי ורכושני כלפיה: "הרגשתי כמו ציפור אקזוטית כלואה בכלוב. איבדתי את שפיות דעתי, וזה היה נוראי מכיוון שלאף אחד לא היה מושג. שיחקתי תפקיד במשך הרבה מאוד שנים". למרות הכול היא נשארה בנישואים, מכיוון שחששה לעזוב ורצתה לנסות לשמור על שלום בית עבור בתם. רק לאחר מותו היא הרגישה שיצאה לחופשי: "זו הייתה תגלית מדהימה. אחרי כל כך הרבה שנים שבהן השגיחו עליי, יכולתי לעשות מה שרציתי. זו הייתה תקופה ארוכה מאוד להיות אומללה בה".
לאחר ההצלחה הענקית של "סיפור הפרברים" וההערכה שהביעה כלפיה תעשיית הקולנוע, מורנו קיוותה שתתחיל לקבל תפקידים פחות סטריאוטיפיים, כאלו שלא קשורים ישירות למוצא שלה, אך התאכזבה לגלות שהוליווד לא מסוגלת או שמא לא מעוניינת לראות בה מעבר לאישה לטינית: "לפני 'סיפור הפרברים' הציעו לי רק תפקידים של לטיניות, נשים פרועות ופתייניות במערבונים, תמיד הייתי יחפה. דברים משפילים ומביכים, אבל נאלצתי לעשות אותם כי לא היה משהו אחר. אחרי 'סיפור הפרברים' זה היה פחות או יותר אותו הדבר. הרבה סיפורי כנופיות".
היא סירבה לקבל את המצב, והעדיפה שלא לעבוד כלל מאשר לעשות תפקידים שלא היו לרוחה: "היו שאמרו שהזכייה שלי באוסקר עשתה לי מזל רע. זה לא נכון – הבעיה הייתה שהציעו לי תפקידים גרועים, ואמרתי לעצמי 'לא, אני לא חייבת לעשות אותם יותר'".
לכן, בשנים שלאחר צאת "סיפור הפרברים", היא לא ניצלה את המומנטום והשתתפה בסרטים מעטים בלבד, רובם בעלי פרופיל נמוך הרבה יותר מסרטיה הקודמים. יחד עם זאת, התווספו לה עוד מספר להיטים וסרטים מוערכים לרזומה, כמו "ידע הבשרים" (1971) עם ג'ק ניקולסון ו"ארבע העונות" (1981), שבו כיכבה לצד אלן אלדה וקרול ברנט. על החסך בתפקידי קולנוע ראויים היא פיצתה בעזרת מדיומים אחרים, שבהם עשתה חיל - היא שבה לתיאטרון וגם עשתה הרבה תפקידים בטלוויזיה. אחת הסדרות המרכזיות שבהן כיכבה לאורך שנות ה-70 הייתה "החברה האלקטרונית", שהניבה לה את פרס הגראמי בקטגוריית "האלבום הטוב ביותר לילדים".
ב-1975 היא זכתה בפרס הטוני על תפקידה בהצגה The Ritz, ושנתיים לאחר מכן גם בפרס האמי על תפקיד האורח שלה בסדרה "החבובות", ובאמי נוסף כשנה לאחר מכן כשהתארחה בסדרת הדרמה "תיקי רוקפורד". בכך השלימה את סדרת פרסי ה-EGOT הנחשבת שכל כוכב משתוקק לזכות בהם - אמי, גראמי, אוסקר וטוני - והצטרפה לקבוצה מצומצמת ומוערכת מאוד של אמנים שזכו בכל הארבעה, בהם אודרי הפבורן, מל ברוקס, וופי גולדברג, אנדרו לויד וובר, ג'ון לג'נד והמלחין אלן מנקן, שהיה האחרון להצטרף לקבוצה בשנה שעברה.
למרות גילה המתקדם, מורנו לא מצאה טעם בפרישה או אפילו בפסק זמן, ועבדה ללא הרף בעשורים האחרונים. לאורך השנים אפשר היה לראות אותה בלא מעט סדרות נחשבות: בשנות ה-80 היא כיכבה בסדרה אשר התבססה על הסרט "9 עד 5" והופיעה בתפקידי אורח בסדרות כמו "ספינת האהבה", "משפחת קוסבי", "מיאמי וייס" ו"בנות הזהב"; עשור לאחר מכן היא הופיעה בטקס ההשבעה של הנשיא הנכנס ביל קלינטון, דובבה את הדמות הראשית בסדרת האנימציה "כרמן סאן-דייגו" (ולקחה חלק גם בגרסה המחודשת שעלתה לפני כשנתיים בנטפליקס) וכיכבה בסדרה "אוז" כשגילמה את הפסיכולוגית של בית הכלא, האחות פיטר מארי. בהחלטה חביבה של ההפקה, אגב, באחת העונות המאוחרות של הסדרה הצטרף לקאסט ג'ואל גריי, בעצמו כוכב מיוזיקלס ובן תקופתה של מורנו. בשנים האחרונות מורנו התארחה בסדרות כמו "האנטומיה של גריי", "ג'יין הבתולה" ו"גרייס ופרנקי", וכיכבה בסדרות "גרושים באושר" (לצידה של פראן דרשר) ו"כל יום מחדש".
אף שכפי שאפשר לראות היא מעולם לא הפסיקה באמת לעבוד, השנה היא עשתה את הקאמבק הגדול שלה בזכות הגרסה החדשה של "סיפור הפרברים". מורנו, שגם מכהנת כאחת ממפיקות הסרט החדש, מגלמת בו דמות חדשה שלא הופיעה בסרט הקודם. לא פעם כשכוכבי עבר חוזרים לעשות תפקידי משנה בחידושים לסרטים שבהם כיכבו, יש רושם שההפקה עושה להם טובה ומקוששת עבורם איזו דמות קטנה וזניחה כדי לסמן וי. לא כך במקרה של מורנו – היא מגלמת את ולנטינה, הבעלים של בית המרקחת שטוני עובד בו ואלמנתו של דוק מהסרט המקורי. דמותה בסרט בהחלט משמעותית ואחראית לכמה מהרגעים המרגשים שבו, עד כדי כך שלא מעטים צופים לה מועמדות נוספת לאוסקר.
השבוע התפרסמו המועמדויות לגלובוס הזהב, ועל אף שהסרט קיבל ארבע מועמדויות מורנו לא נכללה בהן. יחד עם זאת, היא כן קיבלה מועמדות בטקס פרסי המבקרים בקטגוריית שחקנית המשנה, שם תתחרה באריאנה דבוז, השחקנית שמגלמת את אניטה בגרסה הנוכחית.
סיפור הפרברים החדש - הטריילר
מורנו מתגאה בכך שלקחה חלק בכמה מהסרטים הגדולים בכל הזמנים: "אלו שלושה סרטים מדהימים, וכל כך הרבה שנים אחרי הם עדיין מוקרנים ואנשים עדיין אוהבים אותם, משבחים אותם, בוכים וצוחקים מהם". אך על אף שהיא בהחלט אייקון לכל הדעות, מורנו סיפרה שמעולם לא ראתה בעצמה כוכבת: "משום מה אני לא רואה את עצמי כמישהי שכוכבים גדולים יכולים גם להעריץ. פרד אסטר אמר לי פעם שהוא אוהב את העבודה שלי, ושאלתי אותו בתדהמה: 'באמת?'. ואז ישבתי לידו וביקשתי ממנו: 'ספר לי באילו דרכים אתה חושב שאני נהדרת, בכל דרך שאתה יכול'. זה פשוט היה נשגב מבינתי".