"אולי עדיף שתחפשי מקצוע אחר": הדרך הארוכה של לוסיל בול לפסגה
בבית הספר למשחק לא העריכו אותה, בתאטרון נתנו לה תפקידים קטנים מהם פיטרו אותה מהר מאוד ובהוליווד היא שיחקה כניצבת במשך שנים, ללא קרדיט ברשימת השחקנים. אבל לוסיל בול לא ויתרה על החלום וטוב שכך. בגיל 40 הגיעה התכנית פורצת הדרך "לוסי אהובתי" שזכתה להצלחה בלתי נתפסת ונחשבת עד היום לאחת הקומדיות הגדולות בכל הזמנים. האישה המוכשרת, המצחיקה והאנרגטית הפכה לכוכבת-על ולאחת הנשים החזקות בתעשייה. ברקע היו זוגיות ארוכה ומלאת משברים, ניסיונות חוזרים ונשנים להביא ילדים ושערורייה אחת אדומה במיוחד
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות קודמות במדור "שדרת הכוכבים":
"מרלון ברנדו היה הקוקאין שלי": החיים הפרועים של ריטה מורנו
כישרון גדול, "קוץ בתחת": הקריירה הסוערת של פיי דאנאוויי
הוא דווקא רצה להיות רופא: כך הפך גרגורי פק לגיבור של הוליווד
לאחרונה היא שוב חזרה לכותרות בזכות הסרט "הזוג ריקרדו", אשר נותן הצצה לשבוע בחייהם של בול ובעלה דזי ארנז, בגילומם של ניקול קידמן וחוויאר בארדם. הסרט זכה אמנם לביקורות מעורבות אך תהיה לו נוכחות בולטת בעונת הפרסים הקרובה, וזו הזדמנות טובה להיזכר בקורות חייה של הכוכבת האייקונית. לוסיל בול הייתה הרבה מעבר לאישה מצחיקה עם שיער בולט. היא הייתה אחת הנשים החזקות ביותר בהוליווד בתקופה בה גברים שלטו בתעשייה ללא עוררין והתכנית שלה נחשבת לפורצת דרך בנושאים שבאותן שנים, שנות החמישים של המאה ה-20, נחשבו לטאבו.
לוסיל בול נולדה בשנת 1911 בעיר ג'יימסטאון שבניו יורק. אביה חלה ומת כשהייתה בת 3 בלבד, בזמן שאמה הייתה בהיריון. האם התחתנה בשנית, והיה זה אביה החורג שבזכותו בול התאהבה בבמה: כשהייתה בת 12 הוא עודד אותה להצטרף למקהלה מקומית, ובהופעות האלו, כך סיפרה בהמשך, גילתה את ייעודה.
למשפחה לא היה כסף רב, אבל כשהייתה נערה אמה של בול שלחה אותה לבית ספר יוקרתי למשחק בעיר ניו יורק, לאו דווקא על מנת לטפח את כישרונה אלא מכיוון שרצתה להרחיק אותה מהשפעה רעה, שכן לוסיל בת ה-14 החלה לצאת עם גבר בן 21, ואמה כמו שאפשר לנחש, לא התלהבה מהרעיון. בול לא הסתדרה בבית הספר למשחק וגם לא קיבלה הערכה ממוריה, שאמרו לה שאולי עדיף שתחפש מקצוע אחר: "כל מה שלמדתי בבית הספר היה איך לפחד", סיפרה.
זה לא מנע ממנה להמשיך ולנסות לכבוש את החלום. היא החלה לדגמן ולזמן קצר אף שינתה את שמה לדיאן בלמונט, מכיוון שהרגישה שהוא זוהר יותר משמה האמיתי. היא קיבלה תפקידים קטנים בהצגות, אבל באף אחת מהן לא הצליחה להרשים במיוחד ופוטרה מהן במהרה.
בול הבינה שברודוויי כנראה לא מחכה לה, וקיוותה שבהוליווד הקלפים יסתדרו טוב יותר. והם אכן הסתדרו – כעבור זמן רב ועבודה קשה. בול אמנם קיבלה שלל תפקידים כניצבת שאפילו לא הקנו לה קרדיט ברשימת השחקנים. יחד עם זאת, ההתעקשות וההתמדה השתלמו ותפקידיה בסרטים בהם כיכבו כמה מהשחקנים הגדולים של התקופה - ג'ינג'ר רוג'רס, קת'רין הפבורן והאחים מרקס - גדלו יותר ויותר. אם בתחילת העשור שמה אפילו לא הוזכר בקרדיטים, עד סוף שנות ה-30 היא כבר קיבלה את הכבוד להיות ראשונה ברשימה, בסרטים כמו "הגברת מפנמה", "בפעם הבאה שנתחתן" ו-Beauty For Asking. יחד עם זאת, רוב סרטיה לא נחשבו לאיכותיים מדי, כך שלמרות ההצלחה ולמרות שעבדה באופן שוטף, הוליווד עדיין לא ראתה בה נכס גדול והיא נחשבה לכוכבת סוג ב'.
בשנת 1940 היא החלה לעבוד על המחזמר Too Many Girls שעתיד היה לשנות את חייה. הסרט התבסס על הצגה מצליחה בהשתתפות רוב שחקניה המקוריים, ביניהם הכוכב הקובני העולה דזי ארנז. הוא היה אחד המוזיקאים המצליחים בסצנת המועדונים של מיאמי וניו יורק אך עדיין בתחילת דרכו כשחקן, והיה זה סרטו הראשון. הצילומים החלו ביוני 1940 ולמרות שעם תחילתם לוסיל הייתה מאורסת ולארנז היה בזוגיות עם השחקנית בטי גרייבל – כעבור מספר חודשים השניים כבר היו נשואים אחד לשנייה.
אלו שנכחו על סט הצילומים ידעו לספר שבול התאהבה מהר ובאופן מוחלט, ובין טייק לטייק הייתה צמודה לארנז: "אם הוא היה צריך משהו, היא הייתה משיגה לו אותו. אם הוא היה צריך יותר מקום, היא הייתה זזה", סיפרה השחקנית רותה לי. "הופתעתי מההתנהגות שלה, מכיוון שהיא הייתה אישה כל כך חזקה ועצמאית, אבל כשזה הגיע לדזי – היא הייתה מאוד מיושנת".
למרות הקשר החזק שנוצר ביניהם ואף על פי ששניהם עזבו את בני זוגם, לאחר שהצילומים הסתיימו בול וארנז נפרדו, וארנז אף חידש את הקשר עם גרייבל האקסית. כשבול שמעה על כך, היא נסעה לביתו במיוחד כדי להבהיר לו באופן אישי עד כמה היא כועסת. השיחה הסתיימה בטוויסט מפתיע – כשארנז הציע לבול להתחתן איתו. גרייבל ננטשה בשנית ובנובמבר 1940, כחצי שנה לאחר שנפגשו לראשונה – לוסי ודזי היו בעל ואישה.
אגב, באותן שנים בול עדיין התהדרה בשיער חום. רק ב-1943 עבור צילומי הסרט Du Barry Was a Lady, היא צבעה לראשונה את שיערה לאדום וכמה שנים אחר כך קיבלה את הגוון שכל כך מזוהה איתה, בזכות מעצבת השיער שלה אירמה קוסלי: "הרבה אנשים חושבים שמדובר בצבע אדום, אבל למען האמת הוא יותר צבע של משמש מוזהב", הסבירה קוסלי. "השתמשתי בצבע שיער רגיל כדי לצבוע אותו, שטפתי אותו בחינה וזה הצבע איתו היא התפרסמה. שמרתי לה ארגז מלא בחינה במחסן שלי".
כמו שקורה ללא מעט זוגות, תקופת ירח הדבש הסתיימה בסופו של דבר ובני הזוג גילו שחיי הנישואים לא קלים. ארנז הופיע עם להקתו לאורכה ולרחובה של המדינה ועד השעות הקטנות של הלילה, וכשחזר הביתה, בול הייתה בצילומים. היא נכנסה להיריון מספר פעמים אך כולם הסתיימו בהפלות טבעיות. תוסיפו לזה גם מנהגיו של ארנז לשתות לשוכרה ולבגוד בבול ותקבלו משברים חוזרים ונשנים.
ב-1944 המשבר היה כל כך גדול עד שהשניים היו על סף גירושים, אך בסופו של דבר בול החליטה לתת לנישואים הזדמנות נוספת, והשניים ניסו לעשות פרויקטים משותפים שייתנו להם הזדמנות לבלות יותר זמן יחדיו: "היא ידעה שאם הוא ימשיך להסתובב בדרכים עם הלהקה שלו, הוא ימשיך לפגוש נשים אחרות. היא רצתה שיישאר בבית, היכן שהיה סיכוי טוב יותר לשמור על נישואיה, מה שאכן קרה", סיפר בוב ווייסקוף, אחד מתסריטאי "לוסי אהובתי".
ההזדמנות לפרויקט משותף הגיעה כמה שנים לאחר מכן, כשאולפני CBS הציעו לקומיקאית להפוך את תוכנית הרדיו העלילתית המצליחה בה כיכבה "הבעל החביב עליי", לסדרת טלוויזיה. במרכז התוכנית עמדו דמויותיהם של בני הזוג ליז וג'ורג' קוגאט, בגילומם של בול והשחקן ריצ'רד דנינג, כאשר בכל פרק נקלעו השניים לבעיה או צרה שנגרמו לרוב באשמת דמותה של בול. כמובן שעד סוף הפרק הבלאגן הסתדר ובול הייתה חותמת אותו במשפט: "תודה ג'ורג', אתה הבעל החביב עליי".
האולפנים קיוו שבול ודנינג יככבו ביחד גם בסדרת הטלוויזיה, אך לבול היו כאמור תכניות אחרות והיא התנתה את השתתפותה בכך שבעלה בחיים יגלם גם את בעלה בסדרה. ראשי האולפנים שמעו את התנאי של בול, ולא מיהרו להסכים. יותר נכון להגיד שהם פסלו אותו על הסף – הרעיון להציג על המסך זוג מעורב של אישה אמריקנית ובעל שהוא מהגר קובני שמדבר עם מבטא כבד נתפס בעיניהם כמתכון לאסון, והם טענו שהקהל לא יקבל זוגיות שכזו.
כדי להוכיח להם את טעותם, בול וארנז הפכו את הקונספט למופע בימתי איתו הופיעו ברחבי ארה"ב. ההצגה זכתה להצלחה גדולה ובסופו של דבר CBS שינו את דעתם והחתימו את השניים על חוזה. יחד עם זאת, לא כולם השתכנעו - המותג Jell-O למשל, שהיה הספונסר העיקרי של תכנית הרדיו, לא הסכים לממן גם התוכנית וחברת הטבק "פיליפ מוריס" לקחה את מקומו.
בול וארנז הקימו עבור הסדרה חברת הפקות משלהם - "דזילו", ובכך הפכה בול לאישה הראשונה שהייתה בעלת חברת הפקות לטלוויזיה. "דזילו" נחשבה לפורצת דרך באופן בו הפיקה את תכניות הטלוויזיה שלה, כמו צילומי הפרקים על פילם, שימוש במספר מצלמות בו זמנית בצילומים מול קהל חי ותפאורות שמשתלבות אחת בתוך השנייה. בנוסף, הם הסכימו לקבל משכורת נמוכה יותר בתמורה לכך שאולפני CBS יעבירו לרשותם את הבעלות על הפרקים אחרי שידורם הראשוני. CBS הסכימו – באותם ימים לא היו שידורים חוזרים ולכן הם לא ראו צורך מיוחד להחזיק בזכויות על הפרקים. כמובן שבהמשך הם התחרטו מאוד על ההחלטה הזו ושנים לאחר מכן, קנו בחזרה את הזכויות תמורת מיליוני דולרים.
"לוסי אהובתי" עלתה לאוויר באוקטובר 1951 ועקבה אחר קורותיהם של לוסי עקרת הבית ובעלה הזמר ריקי ריקארדו, שגרו בניו יורק בשכנות לחבריהם הטובים את'ל ופרד. לוסי, שרצתה לעשות יותר מלהישאר בבית, נהגה לנסות את מזלה בתחומים אחרים – בדרך כלל בעסקי השעשועים, אך לרוב ללא הצלחה מכיוון שהתברר פעם אחר פעם שאין לה יותר מדי כישרון. תוך כדי, היא גם הכניסה את עצמה ואת סובביה לצרות משולבות בהרבה הומור. התוכנית אפשרה לבול להציג את כישוריה כקומיקאית ובעיקר את התמחותה בהומור פיזי. בנוסף החליטו בני הזוג שהם מעדיפים לעשות הומור ברוח טובה, ולרוב נמנעו מבדיחות שעסקו במוצאו של ארנז או בכאלו שסבבו סביב נכויות פיזיות או נפשיות.
הסדרה גם שאבה לעיתים השראה מהחיים האמיתיים בפרקים בהם דמותה של בול חשדה שבעלה מתרועע עם נשים אחרות: "היא רק מעריצה, אני חייב להיות נחמד לקהל שלי", מרגיע ריקי את לוסי באחד הפרקים, והיא משיבה לו: "כמובן, לקהל הצעיר והיפה שלך. לא היית כזה נחמד לקהל הזקן והמכוער שישב שם". בול סיפרה פעם: "במקום שעורכי הדין לענייני גירושים ירוויחו הון מהטעויות שלנו, החלטנו להרוויח מהן בעצמנו". בפעם אחרת הסבירה את סוד הקסם: "אני לא מצחיקה, אני אמיצה".
"לוסי אהובתי" זכתה להצלחה ענקית כמעט מיד על עלייתה לאוויר ונחשבת עד היום לאחת הקומדיות הגדולות בכל הזמנים. היא צולמה בפני קהל חי, והצחוקים שלו היו כל כך גדולים וסוערים עד שרשת CBS הקליטה אותם והשתמשה בהם כפסקול צחוק לקומדיות האחרות שלה.
בגיל 40 בול הפכה לראשונה לכוכבת ענקית, ואלו כנראה גם היו כמה מהשנים הטובות ביותר של לוסי ודזי כזוג: "הוא היה מטורף עליה. אפשר היה להרגיש את מה שהם מרגישים אחד כלפי השנייה", סיפר וויליאם אשר, במאי הסדרה. ארנז כתב בספרו: "לוסי הייתה התוכנית. ויוויאן, פרד ואני היינו רק אביזרי הבמה. אביזרים נהדרים, אבל רק אביזרים. בנוסף, 'אני אוהב את לוסי' היה יותר מרק שם הסדרה".
השניים כאמור נתקלו בקשיים להביא ילדים לעולם, אך בסופו של דבר נולדו להם שניים: לוסי שנולדה ב-1951 (חודש לפני יום הולדתה ה-40 של בול) ודזי ג'וניור, שנולד כשנה וחצי לאחר מכן וההיריון עימו הפך לאחת מאבני הדרך של הטלוויזיה האמריקנית. זו הייתה תקופה בה סקס נעדר לחלוטין מהמסך ובני זוג נשואים ישנו במיטות נפרדות. כשלוסיל ודזי הודיעו ל-CBS שהם מתכננים לכלול את ההיריון גם בסדרה, הרשת הפגינה שמרנות אופיינית והתנגדה, אך גם הפעם נכנעה בסופו של דבר – עם כמה תנאים: אסור היה להזכיר את המילה "היריון" – במקום נאמר שוב ושוב שלוסי "מצפה" (המילה "היריון" מוזכרת בשם הפרק, אך בצרפתית), וגם בטנה התופחת של בול הוסתרה כמה שיותר.
הפרק שבו לוסי יולדת, אשר שודר ב-19 בינואר 1953, שבר שיאי רייטינג: 44 מיליון צופים ראו את הפרק – 71.7 אחוזים מכלל הטלוויזיות בארה"ב, נתון גבוה יותר מזה שקיבל שידור ההשבעה של נשיא ארה"ב, דווייט אייזנהאואר, שנערך כמה שעות קודם לכן. היה גימיק נוסף - יום השידור תואם מראש עם התאריך שבו בול עצמה ילדה בניתוח קיסרי, כך שליום אחד לוסיל האמיתית ולוסי הבדיונית חלקו את אותה המציאות.
בשנת 1953 בול עמדה במרכזה של שערורייה פוליטית שהייתה עלולה להוביל לחיסול הקריירה שלה בארה"ב. היא נחקרה בחשד להיותה קומוניסטית מכיוון ש-20 שנה קודם לכן היא, אמה ואחיה רשמו את עצמם בטופסי ההצבעה לנשיאות כקומוניסטים בצורה חלקית. בול, שבפועל הייתה רפובליקנית, הצהירה שמעולם לא הייתה חברה במפלגה הקומוניסטית, מעולם לא התכוונה להצביע לנציגיה ורשמה את עצמה ככזו רק כי סבה ביקש ממנה. התקשורת כמובן עסקה בסיפור בהרחבה, ולפני צילומי אחד הפרקים ארנז פנה אל הקהל ואמר לו: "הדבר היחיד האדום (הצבע המזוהה עם הקומוניזם, ע.ד) בלוסי הוא השיער שלה, וגם הוא לא אמיתי".
שערוריית הקומוניזם נעלמה כלעומת שבאה, בול נוקתה מכל חשד והרייטינג של התוכנית המשיך להרקיע שחקים. הסדרה נמשכה כשש עונות, עד שירדה מהאוויר ב-1957 לאחר 180 פרקים. במשך כארבע עונות מתוך השש היא הייתה הסדרה הנצפית ביותר בארה"ב, והגיעה לסופה כשהיא עדיין בפסגה – תכנית הטלוויזיה הראשונה בארה"ב שזכתה להישג שכזה.
הסדרה, גם אם לא הייתה ממש יקירת טקס פרסי האמי, בהחלט קיבלה הערכה: בול זכתה פעמיים, ב-1953 וב-1956, ויוויאן ואנס (שגילמה את השכנה את'ל) זכתה ב-1954 והסדרה הוכתרה בתור הקומדיה הטובה ביותר ב-1953 וב-1954.
לאחר ירידת התוכנית מהאוויר, ארבעת השחקנים המרכזיים כיכבו בסדרת המשך, "שעת הקומדיה של לוסי ודזי", שכללה 3 עונות קצרות יותר עם פרקים בני שעה. שלל כוכבים מפורסמים התארחו בפרקים הללו אולם הקסם שהיה בסדרה המקורית נעלם ברובו, גם עבור שחקניה. ואנס עצמה אמרה לארנז באחד מימי הצילום: "זה כבר לא אותו דבר".
אווירת הנכאים על הסט נגרמה לא מעט הודות לשני כוכביה הראשיים. השניים אולי הצליחו להתגבר על הבעיות בשנות נישואיהם הראשונות, אך הן חזרו לרדוף אותם במהלך השנים, ובעיקר את ארנז שחזר לסורו – התמכר לאלכוהול ולהימורים ובגד בבול. הוא סיפר באוטוביוגרפיה שלו שההצלחה הגדולה והאחריות על חברת ההפקות המשותפת שלהם נתנו בו את אותותיהם וגרמו לו לחפש מפלט ומקומות לשחרר בהם את הלחצים. בתו סיפרה שהיה לו קשה עם כך שאחרים ראו בו "בעלה של לוסי" וכינו אותו לפעמים "אדון בול".
"שעת הקומדיה של לוסי ודזי" ירדה מהאוויר ב-1 במרץ 1960 ויום לאחר מכן - ביום הולדתו של ארנז, בול הגישה בקשת גירושים שהפעם אכן התממשה. "אני שונאת להיכשל והגירושים היו הכישלון מספר אחד שלי", אמרה. "זו הייתה התקופה הגרועה בחיי, דזי ואני לא התאוששנו, פיזית ומנטלית". לאחר הפרידה היא קנתה את חלקו של ארנז בחברת ההפקות המשותפת שלהם ומספר שנים לאחר מכן מכרה את החברה בסכום של 17 מיליון דולר (132 מיליון דולר, במונחים של היום). אותה חברה הפכה ל"אולפני פארמאונט", אחד מאולפני הקולנוע והטלוויזיה המובילים היום.
למרות הגירושים בול וארנז נותרו קרובים: "הם דיברו אחד על השנייה באהבה גדולה, לפעמים היה אפשר לשכוח שהם כבר לא היו בני זוג", סיפרה השחקנית קרול צ'נינג. הוא נישא בשנית ב-1963 ועבד יותר מאחורי הקלעים ופחות בקדמת הבמה. הוא הלך לעולמו ב-1986, בגיל 69, לאחר שחלה בסרטן. לוסי ארנז, בתם של השניים, סיפרה בספר Desilu: The Story of Lucille Ball and Desi Arnaz, כי ארנז כתב לבול מכתב זמן קצר לפני מותו. "גם אני אוהב אותך מותק, בהצלחה עם התוכנית שלך", היה אחד המשפטים שהופיעו שם.
בול מצידה, התחתנה ב-1961 עם הבדרן גארי מורטון, שסיפר שמעולם לא צפה ב"לוסי אהובתי". היא המשיכה לככב בהצגות, בסרטים ובעיקר בטלוויזיה, עם סדרות מצליחות כמו "המופע של לוסי" ו"הנה לוסי". בשלב הזה בול הייתה הדמות הראשית ללא גבר לצידה - דמויותיה תמיד היו אלמנות.
היא קיבלה את הכבוד להיות הכוכבת הראשונה שהופיעה על שער המגזין Tv Guide וב-1979, כשמלאו לה 68, היא הוסיפה סעיף חדש ומפתיע לרזומה כשהחלה ללמד באוניברסיטת קליפורניה את הקורס "אסתטיקה בטלוויזיה ובקולנוע". את שכרה היא תרמה לצדקה. בול הבהירה שהיא לא מנסה ללמד חומר אקדמי אלא מעדיפה להתמקד ב"נושאים פרקטיים שיעזרו להם לעבור את היום על הסט בתעשייה. "אני מנסה ללמד אותם את האומנות של לדאוג לעצמם, כך שמישהו אחר לא יצטרך לעשות זאת עבורם".
לאורך שנות ה-80 הקריירה שלה דעכה והפרויקטים המעטים בהם לקחה חלק לא זכו להצלחה גדולה. ב-1989 היא הופיעה בטקס האוסקר וזכתה לתשואות נלהבות בעמידה מצד הקהל. כחודש לאחר מכן הלכה לעולמה, בגיל 77. גופתה נשרפה ואפרה פוזר בפארק שבבית הקברות "גבעות הוליווד". ב-2002 האפר הועבר לאחוזת הקבר המשפחתית שבעיר הולדתה ג'יימסטאון, בו נקברו שאר בני משפחתה. לאחר מותה הוענקה לה מדליית החירות הנשיאותית ידי הנשיא דאז ג'ורג' בוש ומגזין Time כלל אותה ברשימת 100 האישים החשובים של המאה ה-20.
