(צילום: ירון שרון)
מיה צפיר יודעת שחובת ההוכחה עליה. כבר כשעשתה צעד קטן וראשון בתעשיית הבידור והשתתפה בסרטון טיקטוק, אחד מחבריה הטובים זרק לה כלאחר יד: "אה, טוב, זה כי את 'הבת של', הדברים האלה באים לך בקלות".
איך מגיבים לכזה דבר?
"זה נפל עליי בבום, וכל החברים שהיינו איתם ישבו ושתקו, משהו מוזר. וזה היה כזה, 'זה מה שהם חושבים עליי?'. הלכתי משם ולא דיברתי איתם מאז".
וזה לא שצפיר מיתממת. אביה הוא יואב צפיר, אחד מאנשי הטלוויזיה החזקים במדינה. אמה היא אשת התקשורת (וגורו הבריאות) מיכל צפיר וסבה הוא כמובן הבדרן הוותיק והאהוב טוביה צפיר. עם שמות כאלה במשפחה, אין פלא שיש כאלו שמרימים גבה לנוכח כניסתה של צפיר בת ה-24 לתעשייה. אבל היא יודעת מה היא שווה: "זה חשוב שהחברים שלי יאמינו בי כמו שאני מאמינה בעצמי, ואני לא חושבת שמה שהוא אמר זה נכון. אבל באותו רגע הייתי שבורה, זה היה כשעוד לא בניתי את הביטחון שלי עד הסוף".
מאז היא מבססת את עצמה כשחקנית מהשורה, ועל הדרך מעמידה את המלעיזים על טעותם. ואם גם אתם בין המפקפקים, אתם מוזמנים לחזות בה בהצגה "הלהקה", עיבוד מחודש למחזמר הבימתי משנת 2006 שבעצמו מבוסס על הסרט האייקוני משנת 1978 (ושאחד מכוכביו היה סבה). צפיר מגלמת את דמותה של אורלי, ונכנסת לנעליהן של חלי גולדנברג שגילמה את התפקיד בסרט, ושל יעל דואני שעשתה זאת בהצגה המקורית.
גדלת על הסרט, בהתחשב בזה שסבא שלך מככב בו?
"ראיתי אותו אולי פעמיים, וברור, בגלל סבא. הוא היה מושיב אותי ומראה לי את כל הסרטים האפשריים שלו. אחרי שהתקבלתי ראיתי אותו שוב, וזה מטורף".
איך הוא הגיב כשסיפרת לו שקיבלת את התפקיד?
"הוא ממש התלהב, מאוד שמח בשבילי. הוא אמר 'ברור!', סבא שלי חושב שכל דבר קטן עלי".
בהצגה החדשה, שעולה בימים אלו בתיאטרון הארצי מיסודו של סמי לוי בבימויו של צדי צרפתי, צפיר עושה את התפקיד הראשון שלה על הבמה, ולצידה כוכבים כמו דב נבון, ענבל ביבי, תום גרציאני, ונופר סלמאן. "האמת שזה מטורף, זה קאסט של אנשים שעשו מלא בקריירה שלהם, וללמוד מהם ממש נתן לי ביטחון. זה כיף להיות בהצגה כזאת", היא אומרת.
באמת מדובר בקאסט מאוד גדול של צעירים, יפים ומוכשרים. איך מצליחים להתבלט בין כולם?
אני חושבת שלכל אחד יש משהו אחר שהוא מביא. אין ספק שמיקי (אותה משחקת שי המבר; ב.ז) היא התפקיד הראשי, אבל אורלי, שזו הדמות שלי, היא יותר הבחורה הקומית שלא אכפת לה מה אומרים עליה, קצת כמוני".
לא אכפת לך מה אומרים?
"כבר לא. היה לי אכפת, אבל אני מבינה שתמיד יגידו, והכי חשוב זה מה שאני חושבת על עצמי".
זו תובנה חשובה שלא תמיד מצליחים ליישם בגיל כל כך צעיר.
"אם אני אקח כל מילה ואתן לה להשפיע לי על הביטחון, אני לא אתן את המאה אחוז שלי, וזה משהו שחשוב לי לעשות ולהיות הכי טובה שאני יכולה להיות".
.
אני מניח שיש בך עדיין את החשש שיגידו שאת מקבלת תפקידים רק בזכות שם המשפחה שלך.
"יגידו. אומרים את זה גם עכשיו ויגידו כל הזמן. אני יודעת שאנשים חושבים ככה, אבל שיבואו לראות את 'הלהקה' אולי הם ישנו את דעתם. אני יודעת שזה לא נכון, אני יודעת שאני חרוצה ומוכשרת".
ובכל זאת, אם לא היית ממשפחת צפיר, היית כנראה עושה דרך קצת אחרת.
"יכול להיות, אבל כמו שלאנשים אחרים קשה, גם לי קשה בדרך שלי. בסופו של דבר אני צריכה להוכיח את עצמי, אחרת אנשים יסתכלו ויגידו 'חמודה' וזהו, מי יזכור אותי. אני צריכה להוכיח את עצמי. לדוגמה צדי צרפתי, כשהוא לקח אותי ל'הלהקה', הוא לא עשה את זה כדי לעשות טובה לאמא שלי. הוא לא היה הורס לעצמו את השם. אף אחד לא יפגע באומנות שלו כדי לעשות טובה לאיזה מישהו מפורסם. צריך לזכור את זה".
אז הייחוס המשפחתי יותר עוזר או יותר מקשה?
"יש בזה דברים טובים ויש דברים רעים. יש לי משפחה שתכוון אותי, תדע להגיד לי מה לעשות ומי להיות ותוריד אותי לקרקע, ועם זאת יהיה קשה לצאת מהסטיגמה של 'הבת של'. אולי אף פעם לא אצא ממנה ואני אצטרך להבין את זה. אבל אני מנסה לחשוב חיובי ולהאמין שזה יקרה".
נתקלת כבר במכשולים הפוכים, שהעובדה שאת 'הבת של' דווקא פגעה בך?
"כשהייתי עם פחות ביטחון בעצמי, זה היה שובר אותי כשהייתי נכנסת לאודישן והיו אומרים 'בואו נראה מה הבת של יכולה לעשות'. זה מאוד השפיע, לא הצלחתי אפילו לחשוב באותו רגע. אבל היום אני במקום אחר".
איך מצליחים לבלוט בתוך משפחה שבה ההורים וסבא תמיד גונבים את ההצגה?
"שמע, זה מאתגר. ברור שאם אגיע לאירוע עם ההורים שלי אז יסתכלו עליהם לפני שיבחינו בי. אבל אני בונה את זה ובסוף אני גם אעשה את הפריצה שלי ואהיה בזכות עצמי. גם אבא שלי התחיל בתור 'הבן של', ועכשיו הוא 'יואב צפיר', בגלל הדברים שהוא עשה. אז אני חושבת שגם אני בדרך הנכונה. זה גם חלק ממני ואני צריכה לזכור את הדברים הטובים שבזה. אין הרבה שיכולים לקבל את כל הטיפים שאני מקבלת מהמשפחה שלי. זה שאני יכולה לבוא לסבא שלי והוא ייתן לי כל כך הרבה עצות על המקצוע הזה, אין את זה לכולם".
מה העצה הכי טובה שהוא נתן לך?
"יש המון. אני חושבת שמה שהכי הולך איתי לכל מקום הוא שכל דבר שאני עושה, גם אם אני לא הכי מתלהבת ממנו ועפה עליו באותו רגע, צריך לעשות הכי טוב שאני יכולה. כי בסוף התחושה שזה גורם לך היא מטורפת. זה משהו שתמיד הולך איתי, זה שהוא אומר שאלוהים נגע באמנים - אבל צריך לזכור שאתה לא אלוהים. צריך לשמור על הצניעות ולזכור שהדבר הכי חשוב זה המשפחה והאנשים סביבך. אף פעם לא לשכוח את זה ולחיות באיזה סרט".
זה לא כזה מובן מאליו היום, כולם קצת חיים בסרט.
"כן, גם אני חיה בסרט, אבל בתוך עצמי. לא משפיעה על אנשים אחרים וחושבת שאני יותר טובה ממישהו אחר, אני הכי טובה בשביל עצמי. זה שאני גאה בעצמי לא צריך להשפיע על האופי שלי".
סבא כבר הגיע לראות אותך בהצגה?
"הוא הגיע לפרמיירה וזה מה שהכי ריגש אותי. במשך כל ההצגה חיפשתי אותו בקהל ולא הצלחתי למצוא אותו, ורק בסוף, בהשתחוויה, הדליקו את האורות וראיתי אותו עומד ומוחא כפיים. ראו עליו שהתרגש. אחרי זה הוא אמר לי 'מיה שלנו, דור שלישי, מחזיקה את הלפיד'. הוא מאוד התלהב והרגשתי ממש הקלה".
מלבד סבא טוביה, הוריה של צפיר הם כאמור שניים מהשמות הבולטים בתעשיית הבידור: אביה הוא במאי, עורך ומפיק הטלוויזיה יואב צפיר, שאחראי לשלל סדרות להיט שקצרה היריעה מלהכיל, החל מ"שמש" ו"השיר שלנו" ועד "כוכב נולד", "הכוכב הבא" ו"רוקדים עם כוכבים". אמה היא מיכל צפיר, מנחת הטלוויזיה לשעבר וכיום קואצ'רית לענייני תזונה ובריאות (וגם כוכבת רשת לא קטנה). "הקשר שלנו הכי טוב שיש", מספרת מיה. "אנחנו מאוד קרובים, אני ואמא שלי קצת אותו דבר, ואבא שלי אוהב ועוטף. הם חברים שלי".
מי שעוקב, יודע שיש אצלכם משטר תזונה מאוד קפדני הודות לאמא שלך.
"זה לא משטר, כל אחד אוכל מה שהוא רוצה. אבל אני התאהבתי באוכל הזה. הייתי ילדה שמנה ולא היה לי טוב להיות כזו. לא הרגשתי בנוח ולא הייתי בריאה".
מתי התחיל השינוי?
"בכיתה ו' הבנתי שאני באמת מלאה. בבית הספר ניגש אליי ילד, מול כולם, ואמר לי: 'איך בא לי לבעוט למיה את הרגל בבטן, שכל השומנים יתפוצצו לכל הכיוונים'. רצתי לשירותים ובכיתי, ובבית אמרתי לאמא: 'אני לא רוצה לאכול יותר, אני לא רוצה להיראות ככה'. היא אמרה לי: 'מאיו'ש, אם את מרגישה ככה, זו לא הדרך ואני אלמד אותך לעשות את זה נכון. נבנה את זה ביחד'. ופשוט נתתי לה לעשות את העבודה ולאט לאט זה התקדם משם".
ואיך היה התהליך שהגיע בעקבות המקרה הזה?
"אני חושבת שזה בא מבפנים יותר מאשר מבחוץ. הייתה שם המון עבודה עם עצמי. כשכל הזמן מעירים לך על זה שאת ילדה מלאה, מנודה, עם תווית של ה'בת של' וחושבים שיש לי הכול, תמיד ניסיתי להוכיח את עצמי כלפי חוץ ולהראות שאני הכי טובה. הייתי צריכה להבין שאני לא צריכה להוכיח את זה לאחרים. אני צריכה לעבוד על עצמי, להאכיל את עצמי בידע ובאהבה, ואם אני לא אעוף על עצמי, מי יעוף עליי?
"זה היה משהו שהייתי צריכה לבנות אצלי בפנים, להיות שלמה עם עצמי, וזה לקח זמן. אני חושבת שרק אחרי תקופת בית הספר הבנתי שאני באמת אוהבת את עצמי".
ואיך את מרגישה היום? מרוצה, שלמה?
"כרגע אני באמת מתעסקת יותר בנפש שלי, להאכיל אותה בהמון מידע. אני קוראת הרבה, עושה הרבה ספורט, עושה את מה שאני אוהבת. אני חרשנית, כשאני מקבלת טקסט אני חייבת לדעת אותו, וזה מה שגורם לי לאהוב את עצמי, הדברים האלה".
בין כל זה, יש לך גם זמן לחברים, לזוגיות?
"זוגיות כרגע פחות מעניינת אותי, אבל יש לי את החברים שלי. הם לא הרבה אבל יש לי אותם, הם תמיד שם והם מבינים את זה שאני עסוקה. אני גם בגיל כזה שכל החברים שלי בדרום אמריקה, אז זה נוח. אבל אני באמת בתקופה שאני רוצה לתת בה פול גז בקריירה, לתת את כל מה שאני מסוגלת ויכולה".
גדלת כשתעשיית הבידור תמיד ברקע, את בטח מכירה את כולם.
"אני מכירה את כולם בתור הבת של ההורים, אז זה ברמה של 'היי, מה נשמע, איזו חמודה'. זה שונה. עכשיו יש לי כבר חברים מאוד טובים, כמו אלה לי שהיא חברה ממש טובה שלי, וענבל ביבי ושי המבר המושלמת שהיא השראה עבורי כבן אדם. זה כיף, כי אלו אנשים מאוד מוכשרים והם גם עברו דרך מאוד מאוד קשה. שונה משלי, אבל קשה בדרך שלהם".
לא מזמן פרסמנו שעדן אלנה החליטה לקחת צעד אחורה מעולם הבידור והתחילה למלצר. את מזדהה עם זה, שאולי יש משהו מאוד שוחק בתעשייה הזו ושלא כל אחד בנוי לאינטנסיביות, לאנשים, לעבודה?
"אני חושבת שזה דווקא מדהים שהיא מסוגלת לעשות את זה, להיות חרוצה ולהבין שהיא צריכה להתפרנס. יכול להיות שגם אני אצטרך ללכת ללמוד, אלו דברים שאני אבין עם הזמן. כרגע אני לא מרגישה את הצורך, אבל יכול להיות שהוא יגיע".
אז אין תוכנית ב'?
"לא רוצה לחשוב על זה, לא צריך תוכנית ב' כרגע".
מה הלאה?
"הצטלמתי לשתי סדרות, ל'שומקום' ול'מג"ב' שאלו תפקידים מאוד מעניינים שעדיין לא עשיתי. אני בתקופה שאני מרגישה בה מאוד טוב, שאני עושה דברים בעצמי. הייתי רוצה לעשות עוד תיאטרון. יש מלא דברים, פסטיגל, הייתי רוצה לעשות סרט פיצ'ר עם תפקיד מסובך. והוליווד!".
אולי בחו"ל יהיה לך יותר קל, כשלא יכירו אותך קודם כל בזכות שם המשפחה.
"נכון, אני מאוד אוהבת את ישראל, אבל יש לי חלומות גם על חו"ל, ברור. אבל בוא נתחיל פה".
צילום: שי פרנקו
סטיילינג: עומר יהב
איפור ושיער: אסף מלמד
ע.צלם: זיו טולדנו
הפקה: ערן רחמני
צילום וידאו: ירון שרון
ייצוג מיה צפיר: רפי עגיב
קרדיטים לבוש:
טופ פסים תכלת: SHIR BOUTIQUE
חולצה לבנה, ז׳קט תכלת, מכנסיים חומים: H&M;
חולצה מכופתרת לבנה: SHIR BOUTIQUE
חצאית בז׳: H&M;
מגפיים: אוסף פרטי
חולצה פייטים חומה ומכנסיים שחורים: OTHER STORIES&
מגפיים: ONE PROJECT
שמלה שחורה: OTHER STORIES&
מגפיים: ONE PROJECT
ג׳קט ג׳ינס- DIESLE
נעליים ירוקות - אוסף פרטי
