אימרי ביטון הפך בשנים האחרונות לאחד השחקנים הכי מצליחים ואהובים בארץ, אבל ההתמודדות עם הפרסום ותשומת הלב עדיין לא קלה עבורו, כך הוא מודה כשאנחנו נפגשים לרגל צילומי שער הבכורה שלו ל-Pplus. "אני עדיין מובך מלהיחשף", הוא מספר. "אני לא חושף את עצמי ברשתות החברתיות ולא משתף בחיי היום יום שלי. כל הדברים האלו שמורים אצלי בלב, וכשאני פתאום צריך לדבר על זה אני טיפה מתבייש ואני לא יודע אם זה בכלל יעניין אנשים אחרים".
אל תחשבו לרגע שמדובר במילים ריקות. הכישרון, הכריזמה והקסם שנוטפים מביטון עומדים בניגוד מוחלט למודעות שלו לגבי האהבה שרוכש לו הקהל, ובהחלט יתכן שהצניעות והאותנטיות האלו הם חלק ממה שהופכים אותו לכזה שובה לב.
שער Pplus - אימרי ביטון
(צילום: אוראל לוי )
ביטון בן ה-37 חוגג השנה עשור לסיום לימודיו בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, ולא לקח לתעשיית הבידור יותר מדי זמן להבין שמדובר בכישרון שכדאי לה לאמץ לחיקה - ומהר. הוא הפך לנוכחות קבועה על במות התיאטרון בהצגות כמו "עד ראייה", "אהבה בין הדקלים" ו"אחד משלנו", וגם על מסכי הטלוויזיה והקולנוע, בסרטים דוגמת "מבצע שלאגר" ובכמה מהסדרות המצליחות של השנים האחרונות, ביניהן "המדרשה", "עיר מקלט", "שעת נעילה", "בני אור" ו"בעלת החלומות". ומדובר ברשימה חלקית בלבד, כן?
אתה באמת עדיין לא מרגיש שאתה מעניין? שאנשים רוצים לשמוע עלייך?
"לא, בתכלס לא. זה לא שאני חושב שאני לא מספיק מעניין, אבל אני לא משחק את המשחק. בדרך כלל כשאנשים שמשתפים ומראים את החיים שלהם, אז אוטומטית זה יוצר יותר עניין סביבם, אתה רוצה לראות מה קורה איתם ביום שלמחרת. בגלל שאני לא עושה את זה, אז אני אומר, את מי אני מעניין?".
אם אתם בין 32 אלף העוקבים של ביטון באינסטגרם, אולי שמתם לב שהוא אכן לא מרבה בפרסום תכנים, ואלו שהוא כן מעלה כוללים בעיקר תמונות רשמיות ויח"צניות מתוך הפרויקטים שלו.
יש היום ציפייה מהסלבס להשקיע ברשתות החברתיות שלהם ולחשוף יותר ויותר. זה משהו שהסוכנות שלך או מלהקים דיברו איתך עליו, ביקשו ממך לעשות?
"כן, אבל בסופו של דבר אנחנו אנשים פרטיים ואנחנו בוחרים איך החיים שלנו יראו".
אתה מרגיש שאתה משלם איזשהו מחיר על זה?
"כן אני חושב שמי שמשחק את המשחק מרוויח כמעט בכל פרמטר במקצוע הזה יותר ממני. גם כלכלית, גם פרסומית. כל העניין של שת"פים, זה לא קורה לי, ואני יודע שאם הייתי משחק את המשחק הייתי יכול להיות עכשיו עם 100 אלף עוקבים".
והרבה יותר כסף.
"כן".
13 צפייה בגלריה
מי שמשחק את המשחק, מרוויח כמעט בכל פרמטר במקצוע הזה יותר ממני. גם כלכלית, גם פרסומית". סט חליפה - לקוסט, פקטורי 54
(צילום: ערן לוי)
בניגוד למה שהוא אולי חושב, ביטון בהחלט מעניין את הקהל, והוכחה לכך הוא קיבל כשהוענקה לו החותמת הביצתית שרוב הסלבס משתוקקים לה: קמפיין יוקרתי למותג נחשב. במקרה של ביטון היה מדובר בקסטרו, שבשנה שעברה גייסה אותו לנבחרת הפרזנטורים שלה לצד שמות גדולים כמו און רפאלי, אלישע בנאי ורביב כנר. יחד עם זאת, הקשר ביניהם לא האריך ימים וכעבור פחות משנה החליף המותג את ארבעתם בזמרת אודיה.
אתה אומר שאתה לא משחק את המשחק, אבל עד לא מזמן היית הפרזנטור של קסטרו.
"שזו הייתה חוויה יוצאת דופן".
אתה באמת לא מהכוכבים שמצפים לראות על שלטי חוצות.
"זה נכון. נהניתי מאוד בשנה שעשיתי את זה. גם לחיות בסרט, הפוזות של הדוגמן, זה משהו שלא עשיתי לפני, אבל גם הרגשתי פאתטי לפעמים".
למה?
"אני בן 37, נמצא על הסט עם דוגמנים חתיכים, זה מביך לעמוד מולם".
זה לא אמור להיות קל עבורך, בתור שחקן?
"נכון, אבל כשאני משחק אני משתדל לשים את כל היופי והחתיכות בצד ודווקא רוצה להראות את הצדדים המכוערים שלי, את הלב. זה מה שחשוב. לא איכפת לי להיות הבן אדם הכי מכוער על המסך. ובקסטרו רוצים לראות רק את היופי ואת הצ'ארם, את הסקס אפיל. כשזה קורה זה מדהים, הייתה לי תמונה שאמרתי לעצמי 'וואי, אני חתיך', אז עפתי על זה".
אתה אוהב את מה שאתה רואה במראה?
"יש בקרים שכן ויש בקרים שאני אומר לעצמי 'אתה לא יוצא מהבית'".
13 צפייה בגלריה
"יש בקרים שאני אומר לעצמי 'אתה לא יוצא מהבית". גופיה זארה, ג'ינס סטורי
(צילום: ערן לוי)
ביטון הוא כאמור שחקן עסוק מאוד אבל עדיין, בתוך עמו הוא חי - לא מעט אנשים בארץ, בטח כאלו ששייכים לעולם הבידור, עובדים בכמה עבודות ומחזיקים במשרות צדדיות. ביטון ביניהם, אבל לאו דווקא מהצורך להשלים פרנסה: "שחקן עובד חצי מהשנה, אבל מה עם החצי השני? סבבה, חדר כושר, חברים, אבל מה אתה עוד עושה בזמן שנשאר? אמרתי לעצמי שאני צריך למצוא משהו שאוכל להתפרנס ממנו, להתפתח בו וגם שאוהב אותו, אז בחרתי לעשות עוד כמה דברים במקביל", הוא אומר. "אני מאמן טניס וגם עובד כל יום במסעדה. בכל יום שאני לא משחק או שאין לי הרצאה אני עובד במסעדה משמונה בבוקר עד שמונה בערב".
לא מדובר בסתם מסעדה, אלא בעסק משפחתי שהקים ביחד עם אחיו: "אנחנו מכינים את כל הבישולים של אמא שלי מקריית גת. יש קציצות דגים, צלי בקר, בשר בבישול ארוך, קוסקוס ביום שלישי, חמין בימי שישי", סיפר בעבר ל-Pplus.
כעת הוא מסביר: "אני מבשל במטבח עם אמא שלי, מכין פיתות לאנשים. אנשים נכנסים למסעדה ונדפק להם המוח. הם אומרים לי 'אתה דומה ל...' ואז מבינים שזה אני. לפעמים הם מרחמים, כי הם חושבים שאין לי פרנסה במשחק ושבגלל זה אני עובד שם, ואין לי כוח להסביר שפתחתי מסעדה והיא שלי, אז אני פשוט זורם עם זה".
13 צפייה בגלריה
"אני זה שעובד, מגיש ומנקה. תבוא בערב ותראה אותי עם אקונומיקה מקרצף את הריצפה". חולצת פסים ומכנסיים - טומי הילפיגר, פקטורי 54
(צילום: ערן לוי)
יש שחקנים בעלי עסקים, אבל הם לא עובדים בהם פיזית. אתה בחרת לעשות את הצעד הנוסף.
"אני אוהב לבשל ואוהב את המשפחה שלי. אני זה שעובד, מגיש ומנקה. תבוא בשעה שמונה בערב ותראה אותי עם אקונומיקה מקרצף את כל המטבח והריצפה".
אז איך זה עובד? יום אחד אתה מכין פיתות ויום אחר בסט צילומים?
"כן. אפילו יותר מזה, צילמנו את העונה השנייה של 'בעלת החלומות', שתעלה בחודש יולי הקרוב ב-Hot, בפלורנטין, באזור של המסעדה. הייתה לי הפסקה מ-11 בבוקר עד השעה 16:00, וזו בדיוק שעת השיא של המסעדה. החלפתי בגדים, קרעתי את התחת במסעדה וחזרתי לסט להמשך צילומים עד שמונה בערב, עם קציצות דגים לאליאנה תדהר כי היא ביקשה. זה יכול להיות הזיה, אבל זה נשמע לי הכי הגיוני שיש. לא היה לי משהו לעשות, אני לא אשב ואהיה עם הטלפון. המסעדה במרחק 5 דקות הליכה. הלכתי, נתתי עבודה וחזרתי לצלם".
את ההוכחה העיקרית לכך שביטון נמנע מלשתף את הקהל בחייו האישיים, אפשר למצוא בכך שהוא נמצא בזוגיות מאוד לא מתוקשרת בת חמש שנים עם תמר, שתהפוך בקרוב להיות אשתו. "היא האישה המושלמת. אני חושב שההתפתחות שלי בחמש השנים האחרונות היא בזכותה, היא הפכה אותי לבן אדם יותר טוב, יותר חכם, יותר ממוקד", הוא מספר.
מתי החתונה?
"אנחנו בדיוק מדברים על איך לחגוג את הדבר הזה, יש סיכוי שזה יקרה בספטמבר".
הרבה סלבס שמתחתנים רוצים שהחתונה שלהם תהיה הכי מדוברת ומתוקשרת.
"שלי לא תהיה כזו. אם מישהו ירצה לבוא ולסקר את החתונה שלי, בכיף. אבל אין מצב שאני אגרום לזה לקרות. במידה ונעשה חתונה, היא לא תהיה גרנדיוזית. זה בטח יהיה במדבר בחאן עם 150 חברים".
13 צפייה בגלריה
"אם מישהו ירצה לבוא ולסקר את החתונה שלי, בכיף". ג'ינס וג'קט סטורי, חולצה זארה
(צילום: ערן לוי)
הצלחת להנות מהתהילה? סקס סמים ורוקנרול?
"את כל זה עשיתי לפני שנהייתי שחקן, בתקופת הלימודים. למדתי שאם אתה חי את הפוזה - אתה נשאר שם, אבל כדי להיות שחקן לכל החיים כמו שאני רוצה, אתה חייב בסיס חזק, יציב, כזה שלא מתערער ממה שמישהו יכול להגיד או בגלל פרמיירה שלא תלך אליה כמו שצריך, או שלא ספרו אותך באירוע חברתי".
אתה לא מחובבי האירועים האלה.
"היום אני הרבה יותר קליל. לפני שנה וחצי - חרדות! ברמה שרגע לפני שאני יוצא מהבית אני אומר שאני לא הולך. מרגיש לא מספיק חתיך או שלא ירצו לראיין אותי כי יש חבר'ה שהם יותר כוכבים. הייתי חוזר הביתה ומרגיש מתוסכל, עצוב, 'למה הלכתי?'. מי שחושב שהמקצוע הזה הוא רק סבבה, אז אין לו מושג".
את כל זה לא מלמדים בבית ספר למשחק.
"לא מלמדים וחבל. ההתמודדות עם הצלחה זה משהו שחייבים ללמד. להבין איך אתה מקבל את זה, איך אתה חי עם זה בשלום. להבין את המשברים שהולכים להיות בתוך הדבר הזה ולדעת שזה הולך להגיע. עוד לא פגשתי מישהו שלא חווה את זה.
"וגם כשאתה מגיע לתודעה, משהו בראש שלך משתנה. הייתי עם תמר בשדה התעופה בדרך למדריד לפני שנה, ובטמטום שלי הייתי בטוח שכולם מסתכלים עלי. ואני לא מעניין לאף אחד את התחת, באמת. הגענו בגללי למצב של ריב, שעוד רגע לא טסים כי אני חי בסרט שכולם מסתכלים עלי. בסוף טסנו וכשחזרתי אמרתי לעצמי 'תשמע גבר, תוריד! אתה לא מעניין אף אחד. עכשיו תתחיל לחיות בלי דרמות מיותרות'. אנחנו מייצרים לעצמנו דרמות פעם אחר פעם וזה קשוח".
מה לגבי ילדים?
"זה החלום הכי גדול שלי. אני אהיה אבא ממש טוב. מבחינתי כבר לפני חמש שנים הייתי רוצה להיות עם ילד. אם הייתי יכול ללדת, הייתי הולך על זה".
למה החלום הזה כל כך מרגש אותך?
"אמא שלי עשתה איתי משהו מטורף שבא לי להעביר אותו הלאה. בגלל שלא היה לנו כסף, אמא שלי כל הזמן נתנה לנו כלים. לפני שהייתי יוצא מהבית היא תמיד הייתה אומרת שאני הכי חתיך, הכי טוב, הכי חמוד. הייתי יכול ללבוש את אותו הג'ינס במשך שבועיים ועדיין כשהייתי יוצא מהבית לשכונה, הייתי אומר לעצמי שאני הכי טוב כי מישהו פמפם לי את זה. בסופו של דבר יצאתי לעולם בגיל 18 עם שק של ערכים וכלים, עם ההבנה שאני יכול להשיג הכול בכוחות עצמי. זה פי עשר יותר שווה מכסף, ובא לי להיות במקום שאני מנגיש את זה לילדים שלי. להפוך את הילדים שלי לגרסה המשופרת שלי, ופי עשר ממני".
התקרבת לאמא שלך בזכות המסעדה?
"אמא שלי היא הבן אדם הכי קרוב אליי בחיים, ככה או ככה. אבל כמה מאיתנו נמצאים בגיל 38 עם אמא שלהם כל יום?"
זה גם יכול להיות קשוח.
"לא, מה פתאום! אין לי מילים לתאר את זה שבגיל 38 אני מבלה עם אמא שלי. ברגיל היינו נפגשים פעם בשבועיים, מדברים אומנם כל יום בטלפון, אבל זה אף פעם לא מרגיש מספיק ואתה רוצה להיות איתה עוד יותר. עכשיו היא כל היום במרחק חיבוק ממני"
אחרי שכיכב בסדרה "שעת נעילה" שעוסקת במלחמת הכיפורים, ביטון סיפר שבמהלך ההכנות לסדרה הבין ששירותו הצבאי במלחמת לבנון השנייה גרמה לו לפוסט טראומה. "נהרגו לי חברים, חיילים", סיפר לפני כשנתיים וחצי במסגרת דיון מיוחד שנערך בוועדת המשנה לטיפול וסיוע לנפגעי הלם קרב. "לא הבנתי בכלל שאני בפוסט טראומה עד שפגשתי לוחמים שהם נפגעי פוסט טראומה כחלק מעבודת התחקיר על הסדרה. היו לי את התסמינים, את העצבים, את ההזעה, את חריקות השיניים. הבנתי שאני לא מצליח לשלוט בסיטואציות כי לא הבנתי שיש לי פוסט טראומה".
הפוסט טראומה שאתה מתמודד איתה, עוזרת לך במשחק או שפוגעת?
"הצלקות שלי בחיים הן המנוע שלי בתוך המשחק. הפוסט טראומה היא אחת הצלקות הכי גדולות בחיים שלי והיא מלווה אותי לא מעט. לא הייתי יכול לעשות את התפקיד ב'שעת נעילה' בצורה כזו טובה אם לא הייתי מקבל אותה".
למה החלטת לחשוף בפני כולם, שאתה פוסט טראומתי?
"היו לי הרבה פחדים לחשוף עם זה, אבל הבנתי שאני בשליחות. כמה אנשים שהם פוסט טראומתיים, יש להם את האפשרות שתהיה עליהם מצלמה ולהגיד 'תשמע אני בפוסט טראומה אבל אני ממשיך לחיות'? אני בזוגיות, אני עובד. נכון שיש לי רגעים של התקפי חרדה, התקפי זעם שקשה לי לשלוט בהם. היום אני לא מתבייש בזה".
אתה מרגיש שאתה שובר סטיגמות?
"כן. בכל העניין של המסעדה ושאני לא חי את חיי הכוכבנות. שטפתי לפני שבוע את הריצפה במסעדה ומישהו קלט אותי ואמר לי שעכשיו הוא מעריך אותי פי עשר. ושאלתי אותו 'למה? כי אני מקרצף את הריצפה?' והוא אומר לי 'כן!'. ואני מבחינתי יודע שאם אני לא מנקה אז המסעדה תהיה מסריחה.
"אני גם קולט בהרצאות איך זה נשבר פעם אחר פעם, כשילדים בהתחלה מסתכלים עלי בהערצה וכשההרצאה מסתיימת, הם מבינים שאנחנו אותו דבר. אני מקבל הודעות מטורפות. קיבלתי הודעה מילדה בכיתה י"ב שלא דיברה עם אבא שלה במשך חמש שנים. אחרי ההרצאה שלי, הדבר הראשון שהיא עשתה היה להתקשר אליו, להגיד לו שהיא אוהבת אותו ושהיא רוצה שהם יחזרו להיות בקשר. זה ריגש אותי עד דמעות".
אני רואה אותך גם עכשיו עם דמעות בעיניים.
"כן, כי הסיפור הזה הציף אצלי... לא הייתי בקשר עם אבא שלי הרבה שנים, וכשחזרנו לדבר, הבנתי את גודל האירוע".
הוא נפטר זמן קצר אחרי שחזרתם להיות בקשר.
"כן, ביום ההולדת שלי. הפעם ראשונה שאבא שלי אמר לי על אמת שהוא אוהב אותי הייתה בגיל 23".
אתה מדבר איתו לפעמים?
"כל יום. היום הוא חבר טוב שלי, פי אלף יותר ממה שהוא היה כשהיה בחיים. אני נעזר בו בכל דבר שאני עושה, אני מרים את הראש למעלה ואומר 'אבא בחייאת תעשה שיהיה טוב'".
מה חשוב לך שייקחו מהריאיון הזה?
"שיתחברו עוד קצת לבן אדם הזה שנקרא אימרי ביטון. אני לא ניזון מאהבת הקהל, אבל כשאני מקבל אותה ברחוב, אני מרגיש שאני מרחף סנטימטר מעל האדמה, כי מישהו עצר את היום שלו כדי להחמיא לי. כמה אנשים עוצרים ברחוב ואומרים להם שאוהבים את מה שהם עושים?".
מה נאחל לך לשנה הקרובה?
"ילד, משפחה".
אז את הריאיון הבא שלנו אנחנו עושים כשאתה אבא.
"הלוואי".
13 צפייה בגלריה
"אני לא ניזון מאהבת הקהל, אבל כשאני מקבל אותה ברחוב, אני מרגיש שאני מרחף סנטימטר מעל האדמה"
(צילום: ערן לוי)
צילום: ערן לוי
סטיילינג: הילה ג׳רבי
שיער: בועז עוזרי
איפור: מיכל אחדות (לסוכנות "Solo")
הפקה: ערן רחמני
צילום וידאו: אוראל לוי
ייצוג אימרי ביטון: זוהר יעקובסון
קרדיטים לבוש:
לוק 1
סט חליפה- לקוסט לפקטורי 54
לוק 2
ג׳ינס- סטורי
חולצה- זארה
ג׳קט- סטורי
לוק 3
גופיה- זארה
ג׳ינס- סטורי
לוק 4
חולצת פסים- טומי הילפיגר לפקטורי 54
מכנס- טומי הילפיגר לפקטורי 54
