שבועיים אחרי פרוץ המלחמה, ירדן הראל פתחה מצלמה וסיפרה לעולם בדמעות ובגרון חנוק על הזוועות שעברו על ישראל בשבעה באוקטובר. הסרטון הפך לוויראלי, ועומד כיום על שתי מיליון צפיות בנוסף לאלפי שיתופים ברחבי הרשת.
"לחצתי על רקורד ופשוט שיתפתי באנגלית את מה שקרה לנו", היא מספרת. "קיבלתי 12 אלף תגובות מעוקבים מכל העולם. העליתי את מה שהרגשתי בלב, את הכאב שלי, שבעולם מדברים על זה שזה פייק ניוז, שזה לא באמת קרה לנו".
45 יום לתוך המלחמה, 417 אלף העוקבים של הראל צורכים דרכה סרטוני הסברה שחצו את רף עשר מיליון הצפיות במצטבר, וזוכים לתהודה רחבה. "זו החובה שלי, לדברר החוצה את המצב הנוראי, יש לזה אפקט", מסבירה הראל.
איך זה עובד בעצם?
"אני נמצאת בכמה קבוצות שעוסקות בהסברה, עם אנשים שמתמחים בסושיאל ועורכי ווידיאו שכולם מתנדבים, אף אחד לא משלם לי על זה. אני חושבת שזו החובה שלי כאזרחית ישראלית ויהודייה להוציא החוצה לעולם את מה שקרה פה. נכון שכמותית אנחנו פחות אבל אנחנו נלחמים באנטישמיות ובהכחשה של השבעה באוקטובר".
את מרגישה שזה מצליח או שזה קרב אבוד מראש?
"אני כן מרגישה שזה מגיע לאנשים. אני מבינה שאת מי ששונא אותנו במאה אחוז אנחנו לא נצליח לשכנע, אבל יש כאלו שאין להם מספיק ידע ואליהם אנחנו רוצים להגיע ולגרום להם להיות בצד שלנו".
יש תובנות? מה למדת על הסברה ישראלית?
"הסיפורים האנושיים עוברים ועובדים יותר טוב וצריך לתת להם יותר דגש. יש מדינות בעולם שבקושי מסקרות את מה שקרה בטבח כאן. יש המון סיפורים לדבר עליהם, הטראומות, העולם צריך לדעת מזה. זה שיש ארגוני נשים בעולם שלא מתייחסים לפשעי מלחמה שנשים עברו פה, זה לא מתקבל על הדעת. אני מוצאת את עצמי מתווכחת עם אנשים באינסטגרם, זה יכול להיות בפוסט של אנג'לינה ג'ולי, אני לא מצפה שהיא תענה לי אבל הגבתי לה".
את חושבת שכל משפיען צריך להתגייס להסברה?
"אני ראיתי את זה כחובתי. בער בי לדברר החוצה את כל מה שקורה. כשיש כל כך הרבה אנשים שעוקבים אחרייך, יש לך אחריות ומתבקש שתתעל את הנכס הזה לתרום בדרך כלשהי. גם אם אתה לא מומחה באנגלית, תמיד אפשר לשתף ולהגיב, זה מאוד משמעותי. אני חושבת שברשתות חברתיות אנשים מתחברים לאנשים גם אם אין להם אנגלית מושלמת, ואם הם מדברים מהלב ומהכאב זה חודר ומגיע לצד השני".
איך את מתמודדת עם מה שאת רואה וצריכה להסביר לעולם?
"נסעתי לצלם סרטון הסברה בבארי, ולראות את זה בעיניים זה לא נתפס. הייתי שם כבר פעם אחת וזה זכור לי כמקום הכי פסטורלי בארץ. הגענו לשם עכשיו וזה עדיין פסטורלי כי יש ירוק, ואז אתה נכנס פנימה לתופת, לריחות, לשואה הזו שאנשים עברו".
אני יודע שגם יצאת להתנדב.
"כן, יש התנדבויות שעשיתי ולא פרסמתי, עזרתי להפיק לחתונה לחייל מילואים שגויס, התנדבתי בחקלאות ועזרתי לחבר בין אנשים ומלאים שחסרים".
איך את מסבירה את רוח ההתנדבות בעם?
"אני מרגישה שבתקופה הזאת בולט במיוחד הישראלי היפה ובעוצמה מטורפת. כל כך הרבה יוזמות של ערבות הדדית, חמ״ל אזרחי, הירתמות והתנדבות וחוסן שלנו כעם ביחד, מה שעוזר לנו להרים את הראש בסיטואציה הקשה הזאת.
"זה בולט גם בהתגייסות מסביב לשעון ובתמיכה במשפחות החטופים, הכנת מיצגים, תליית כרזות, השתתפות בעצרות ולהיות שם איתן כדי שהן לא ירגישו לבד אפילו לא לרגע. בתו ואשתו של חן אביגדורי, החבר הטוב שלי ועורך התוכנית שלנו 'הכי בעולם' חטופות. נעם בת ה-12 ואמא שלה שרון, שסך הכול נסעו לבקר בחג את המשפחה בבארי, נחטפו לעזה. הגוף כואב ואין מנוח מהמחשבה עליהן ועל כל החטופים שם, והלוואי שכולם כבר יהיו בבית בריאים ושלמים".
הראל, אמא לתאומים לני וגפן בני השלוש וחצי, מודה שבימים הראשונים, כמו רבים מהאזרחים במדינה, היא הייתה במצב של קיפאון. "זה הדיסוננס הכי גדול שהייתי בו, בין העצב שאני מרגישה לבין הכוחות שאני מגייסת בתוך תוכי כדי לשדר לילדים שהכול בסדר. הם עדיין קטנים ואני לא יכולה להסביר להם את מה שקרה, אז אני נושמת עמוק ומוצאת כוחות להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות. אני מבינה שאני צריכה להיות תפקודית בשביל הילדים וגם בשביל עצמי".
כמה זה קשה כאמא לחשוב על מה שקרה לילדים בעוטף?
"אני לא חושבת שיש הורה במדינה שלא דמיין את התרחיש הזוועתי ביותר ברמת הסיוטים, ברמת התוכנית פעולה. כשאני משכיבה אותם לישון אני חושבת על הילדים החטופים בעזה ומה איתם ומי דואג להם. אי אפשר שלא".
הראל מגישה את תוכנית הבוקר היומית "פותחים יום" בערוץ "רשת", שבשבועות האחרונים עברה כמתבקש שינוי די מהותי בכל הקשור לתכנים שבהם היא עוסקת: "אני מרגישה אחריות להעביר שידור כמה שיותר מכובד ואפקטיבי", היא אומרת. "היו לי המון שידורים כואבים עם סיפורים כואבים, בכיתי יותר מפעם אחת בשידור. זה בכי בלתי נשלט לפעמים וזה בסדר. ביום יום אני שומרת על פאסון ולבכות בשידור זה לא משהו שקורה אצלי, אבל זה בסדר מכורח הנסיבות".
הייתה לך התלבטות אם לחזור לשדר? בכל זאת, אלו לא התכנים שאת רגילה אליהם.
"לא הייתה לי שום התלבטות. החיים של כולנו השתנו. נכון שאלו לא התכנים שאני בשגרה איתם, אבל זו המציאות שלנו עכשיו ומאוד חשוב לתת לנושאים האלה כמה שיותר במה. אני צינור לעזור למשפחות שאיבדו את הכי יקרים להם בעולם".
מה לגבי העבודה השוטפת שלך ברשתות החברתיות? חזרת לפרסם שת"פים עם חברות מסחריות.
"רק בימים האחרונים זה חוזר לאט לאט, ואני מקפידה שזה יהיה ברגישות. זו הפרנסה שלי. אני חושבת שצריך להיות יותר מודעים ורגישים. צריך לזכור שגם הכלכלה הישראלית חשובה, ואנחנו צריכים להתניע אותה".
יש דברים שלא תפרסמי עכשיו?
"אני חושבת שכל מקרה לגופו, אני לא אעלה משהו שלא ארגיש איתו בנוח. דברים השתנו ואני יותר רגישה לכל מה שקורה".
