את חודש יוני הקרוב, השחקנית והקומיקאית טליה ברטפלד (23) אמנם תתחיל כרווקה אבל תסיים כאישה נשואה. בחודש ינואר האחרון היא ובת זוגה שרון (29) התארסו אחרי שנתיים של זוגיות, ולמרות שברטפלד מספרת שהיא סופרת את הימים, היא גם מודה: "אני בחרדת על. זה מפחיד נורא להתחתן".
פודקאסט הברזייה – (טליה ברטפלד)
מה מפחיד אותך?
"לא הנישואים אלא החתונה עצמה. זה אירוע מאוד מפחיד ומביך. מה מפחיד אותי? שלא תיסגר לי השמלה, שהאורחים ישכחו ולא יגיעו. גם הסמול-טוקים, שאנשים יגידו לי 'איזה חמוד', 'איזו שמלה', 'איזה יופי', זה פשוט סיוט עבורי".
למה? את אומרת 'תודה רבה' וממשיכה לבא בתור.
"אני לא מעוניינת לשמוע את זה, אני משקיעה את כל ההון שלי כדי להיראות כוסית באותו יום, לא צריך לומר את המובן מאליו, עם כל הכבוד".
אז מה את רוצה שיגידו?
"לא להגיד, תאכלו ותהיו בשקט. אני גם באה נורא זנותית, בגלל זה מביך אותי. אם הייתי באה בחליפה אז מילא, יגידו לי 'איזו כוסית', סבבה. אבל אני מגיעה זנותית לחתונה. זה כמו בנות בפורים שמתחפשות לזונה? אז אני לא עושה את זה בפורים, אני עושה את זה בחתונה".
את מתחתנת בגיל די צעיר, רק בת 23.
"אני לא חושבת שהייתי מתחתנת אם הייתי סטרייטית. אבל אני לסבית, אז אני רוצה להיות לסבית נשואה. עם כל הכבוד, מה שאני יכולה לקחת מבחינת להראות את הזוגיות שלי, תנו לי. ממילא הקשר שלנו לא מובטח עכשיו בכל העולם, אלו דברים שיכולים להשתנות. אנשים הומופובים יותר, פתאום פה זה לא חוקי, שם את בבית משוגעים, אין לדעת מה יקרה. אז אנחנו צריכות חוקית להבטיח כמה שיותר. אני רוצה בית, אני רוצה משפחה.
"עורכת דין הסבירה לי שמאוד חשוב ללה"טבים לעגן בחוק כל מה שאפשר, זו חשיבות עליונה, כי אם חס וחלילה יקרו דברים, כל הזמן ינסו לשלול את הזוגיות שלכם או שינסו לדפוק אתכם, ואני לא רוצה. אם אני אמות, אני רוצה שהיא תקבל את האלף שקל שיש לי בעובר ושב. אני רוצה לעגן את זה בחוק".
מי מחתן אתכן?
"קרן פלס. זה לא שפניתי למישהי מפורסמת, אנחנו מיודדות אז זה לא היה מוזר. כתבתי לה, 'את רוצה לחתן אותנו, את הלסביות?' והיא ישר אמרה 'כן'".
3 צפייה בגלריה
"עורכת דין הסבירה לי שהכרחי ללה"טבים לעגן בחוק כל מה שאפשר, אחרת תמיד ינסו לשלול את הזוגיות שלכם". טליה ברטפלד
(צילום: אור דנון)
בתעשייה יש הרבה אנשים להט"בים שעדיין בארון, זה משהו שלילי בעינייך שהם מסתירים את זה?
"שלילי מבחינתם, זה עצוב. זה שואב את כל האנרגיות, זה חלק ענק מהזהות ומהחיים. להסתיר זוגיות, אהבה, כל האנרגיות הולכות על זה, איך יש לכם אחר כך כוח לעלות על במה ולהופיע? אז אני מצטערת בשבילם.
"מבחינת הקהל, אין לי כבר דעה על זה. פעם הייתי מאוד נחרצת, אמרתי 'צאו מהארון', כי זה באמת מעצבן אותי, אבל אין לי מה להתעצבן, אלו אנשים פרטיים. אתה יודע מה אני לא אוהבת? שאחד הדברים שאומרים בהקשר של להט"בים זה 'אל תיכנסו לי לחדר המיטות'. ולמה אני לא אוהבת את זה? כי מה קשור? להיות להט"בים זה כל כך הרבה מעבר לחדר מיטות. זה עניין של הזכויות שלכם, של המשפחה שלכם, של הסביבה, אנשים שאתם חיים איתם. זה כל כך מעבר ולצמצם את זה למשהו כזה, אני שונאת את זה".
החודש הבא יהיה מיוחד עבור ברטפלד, כאמור היא מתחתנת אבל גם יולדת, כלומר יוצאת עם מופע חדש במוזיאון תל אביב. "זו הופעה מדהימה", היא מספרת. "במופע הקודם סיפרתי את כל תולדות חיי מהילדות עד היום, האירועים הכי הכי טראומטיים, על הפרעות אכילה, על תקיפות מיניות, על דברים במשפחה, על היציאה מהארון. ועכשיו בהופעה חדשה זה יותר על ההווה".
איך צוחקים על נושאים כמו תקיפה מינית?
"היו שתי נשים שתקפו אותי, וסיפרתי איך אחת מהן עשתה את זה וזה הסיפור הכי מצחיק בעולם. הקהל קצת משתנק ומתכווץ, אני רואה אנשים מתאמצים לא לצחוק כי זה לא נעים וזו התגובה שאני הכי אוהבת".
ברטפלד היא אחת הנשים המצחיקות בארץ, אבל בשנה שעברה חשפה נושא רציני ולא פשוט בכלל - ההתמודדות שלה עם בולימיה בעשור האחרון: "ככל שעובר הזמן, הסימפטומים רק מחמירים ואני לא עושה עם זה כלום. עשיתי את הדבר שהכי הפחיד אותי בעולם וכרגע אני באשפוז יום. אני מתמודדת עם השדים שאני הכי מפחדת מהם וזה הרבה יותר קשה ומפחיד ממה שדמיינתי", כתבה באינסטגרם.
כעת היא מספרת: "אני בולימית עשר שנים, מגיל 12 אני אוכלת רע. הגעתי למצב שהייתי קרובה לסכנת חיים, של חוסר תפקוד. אי אפשר לקום, אי אפשר לפתוח עיניים בבוקר. ביטלתי עבודות. ושרון כבר באמת הייתה מסכנה, קשה להיות עם בן אדם חולה שיכול לטפל בעצמו אבל לא עושה את זה. אז אמרתי 'די, זה כבר לא יפה, לא יפה לעשות ככה'".
איך עובד האשפוז?
"זה מאוד תלוי, יש כול מיני מחלקות בארץ. אני הייתי באשפוז יום, שזה בעצם חמש פעמים בשבוע, שבע שעות ביום. באשפוז סגור שהוא 24/7, אלו מצבים שנחשבים כמצב חירום, אתה ישן שם וההתמקדות היא בלאזן את המשקל שלך ופחות מתמקדים בטיפול עצמו. אשפוז יום זו מסגרת מאוד קשוחה, שבע שעות של טיפול כמו טיפול פסיכולוגי, שתי ארוחות, קבוצות שונות, עד שאתה באמת רוצה כבר למות ויוצא משם. זה סיוט".
במבט לאחור, אפשר לדעת מה הוביל לבולימיה הזו בגיל 12?
"צריך לשאול שאלות, איך זה קרה, למה זה קרה? אני גם נמצאת בטיפול עם המשפחה שלי בגלל זה. בסופו של דבר הייתי ילדה מאוד בודדה ושידרתי עצמאות, אז ההורים שלי הניחו לי לנפשי. הם היו צריכים לעבוד מאוד קשה. לא גרתי בבית והייתי לגמרי לבד, אז הייתי צריכה לסגל לעצמי דברים שעזרו לי לווסת את הרגשות שלי, כי הרגשתי רגשות עצומים שלא ידעתי לאן לתעל אותם. תשומת לב זה משאב שאי אפשר תמיד לתת. ההורים שלי היו המון שנים, ועדיין באיזשהו מקום, במצב של הישרדות. אז כן, אי אפשר לתת תשומת לב".
ובגלל זה שלחו אותך לסבא וסבתא לתקופה?
"כן, כשהייתי קטנה אבא שלי עבר תאונת דרכים ונהיה נכה, אז עוד משכורת ירדה. היה בלגן אז לא יכולתי לגור בבית, ואצל סבתא וסבא שלי זה אנשים זקנים, אין להם כוח אליי. אז באמת הייתי לבד כול הזמן וניסיתי למצוא איך להסתדר, והדרך שמצאתי הייתה הפרעות אכילה".
מה מצבך היום? האשפוז והטיפולים עזרו?
"זה מאוד עזר. אני בסוג של שלב ביניים. מן הסתם זה עדיין לא מאחוריי, אבל הרמות הן שונות לגמרי. אני בן אדם סופר תפקודי עכשיו. אני מתמודדת עם הפרעת אכילה אבל אני לא חולה. וזו בעיקר ההרגשה, אני לא חולה, אני לא בבתי חולים, אני לא שם".
האזינו לריאיון המלא, או צפו בו בווידאו שבראש העמוד!
בר זגה
טליה ברטפלד: "זה לא היה 'להיות רזה לחודש', זו הייתה הפרעת אכילה מגיל 12 ועד היום רצוף"
56:16
