"אני לא סיפרתי את הסיפור הזה אף פעם, אבל התחלתי לשחק בזכות רן דנקר", אומרת נועה אסטנג'לוב בצחוק נבוך, ומודה שהיא מעריצה מושבעת. "הייתי תלמידה בבית ספר, נכנסה מורה למשחק בחוג שהיה באשדוד, וחילקה פלאיירים לשיעורי משחק עם תמונות של מורים לכיתות אומן. אחת מהן הייתה רומי אבולעפיה. נועה החכמה, ילדה קטנה, מעריצה של 'דני הוליווד', רואה את רומי, ואומרת: 'אני אכיר את רומי אבולעפיה, היא שיחקה עם רן בדני הוליווד, היא תכיר אותי, נהיה חברות - היא תפגיש אותי עם רן דנקר'. זו הסיבה שהלכתי ללמוד משחק. כדי להכיר את רומי אבולעפיה, שתפגיש אותי עם רן דנקר!".
נו, ופגשת אותו?
"עוד לא! אתה מבין איזה מחדל? יום יבוא ואני אשחק איתו פשוט", היא מצהירה ופתאום נעצרת: "הוא יראה את זה נראה לך?".
אנחנו נדאג שהוא יראה את זה.
"אני הכי מביכה, אני הכי גרופית בהוויה שלי, הכי ילדה מעריצה".
שער Pplus עם כוכבת "המפקדת" נועה אסטנג׳לוב
(צילום: טל שמעוני, אוראל לוי)
אז אסטנג'לוב אמנם לא שיחקה עדיין עם רן דנקר, אבל אל תדאגו לה, מאחוריה יש קריירה מרשימה והיא עוד לא בת 23. בגיל 10 היא השתתפה בסרט קולנוע קצר, ומאז לא נחה. אסטנג'לוב שיחקה בסדרות "מבצע קיפוד", Oboy, "האחיות המוצלחות שלי", "האחיין שלי בנץ" ו"מיוחדת", אך הפריצה הגדולה הגיעה בזכות דמותה של החיילת המורעלת צליל בן-משה, בסדרה "המפקדת" (כאן 11).
"דווקא בגלל שאני עושה אודישנים מגיל צעיר, הייתי מאוד בתחושה של 'איך זה לא קורה?'. הייתי בת 20 ולא הבנתי למה אני לא שחקנית עובדת. הכי חיה בסרט שלי", היא צוחקת ומרצינה בן רגע: "הייתי מאוד מוכנה להזדמנות הזאת, אבל לא ידעתי מה מצפה לי. נזרקנו למים הכי עמוקים, הסדרה התפוצצה כמו שהרבה שנים לא התפוצצה פה סדרה. זו אחת המתנות הכי גדולות שיכולתי לאחל לעצמי. אין שחקן שלא חולם לקחת חלק בסדרה כזו, זה מדהים".
9 צפייה בגלריה
"היו ממליצים לי: 'את רוצה להיות שחקנית? תחשבי על שם קליט יותר, קצר יותר', ואני כזה 'לא. אנשים ילמדו להגיד אסטנג'לוב'"
(צילום: רותם לבל)
"המפקדת" עלתה לכאן 11 בחודש אפריל 2021 והפכה מיד לסנסציה. השחקניות – שרובן ככולן היו לא מפורסמות – הפכו לשמות הכי חמים בתעשייה וגם לחברות טובות בחייהן האישיים. "אנחנו מאוד קרובות", היא מאשרת. "גם הגענו לעונה השנייה הרבה יותר מגובשות. העונה הקודמת הייתה מאוד ראשונית לכולן, כולנו היינו מאוד אנונימיות וזה לווה בהמון חוסר בטחון וחרדת ביצוע לכל אחת מאיתנו, אז לא הייתה לנו ברירה אלא להחזיק אחת לשנייה את היד. ואני חושבת שעברנו ביחד רכבת הרים מטורפת כשהסדרה עלתה לאוויר והתפוצצה, אז לעונה השנייה הגענו ממש מגובשות, ממש חברות, שמדברות באותה שפה, זה מדהים".
אתן בקשר ביומיום? נפגשות? מדברות?
"בטח, אני ואלונה (סער; ב"ז) ספיציפית ממש קרובות, היא שכנה של בן הזוג שלי ואנחנו כל היום ביחד, אבל גם עם כולם".
בעונה השנייה הביאו לכם בנים!
"מה קורה עם כל הטסטוסטרון הזה? מה עושים? איך מתנהגים? אנחנו לא היינו רגילות לזה, אנחנו היינו בממלכת בנות".
איך זה שינה את הדינמיקה?
"הדינמיקה השתנתה. איך אלונה אומרת - האסלות היו למעלה, באמת, בלתי נסבל. אבל אני אוהבת את זה. זה גם עולם נורא קטן, אז רוב השחקנים הבנים שנכנסו, כל אחת מאיתנו הכירה והם חמודים ורגישים, בא לי להגיד שהם לא בנים קלאסיים, אבל זה נורא להגיד. פשוט אין על בנות! אבל זה היה שינוי מרענן. וגם הסיפור עדיין מתמקד בגיבורות הנשיות. זה עדיין מובא מנקודת מבט נשית".
9 צפייה בגלריה
"'המפקדת' התפוצצה כמו שהרבה שנים לא התפוצצה פה סדרה. זו אחת המתנות הכי גדולות שיכולתי לאחל לעצמי"
(צילום: רותם לבל)
כאמור, הקאסט מורכב משחקניות שעד לאחרונה לא היו שם מוכר בישראל: סער, כרמל בין, עלמה קיני, גל מלכה ואחת, מיה לנדסמן, שבשנה שחלפה הספיקה לככב בשלוש סדרות, לזכות בפרס השחקנית הטובה בפסטיבל הסדרות של קאן ולגרוף את המקום הראשון ברשימת "היפים והנכונים" של Pplus. לפי אסטנג'לוב, לא הייתה בכלל התלבטות.
"כל פעם שאני רואה אותה, אני אומרת לה 'הכי יפה, הכי נכונה'. אני אגיד לך מה, בסוף, 'יפה ונכונה' אני מתייחסת לזה במילה אחת, כריזמה. כשמיה לנדסמן נכנסת לחדר, אתה לא יכול להוריד ממנה את העיניים. היא שחקנית מדהימה, היא אישיות מטורפת והבחירה בה זה הדבר הכי מתבקש בעולם".
היא עמדה בלב סערה תקשורתית. היית יכולה להכיל דבר כזה?
"אני לא חושבת שאף אחד יכול להיות מוכן להכיל דבר כזה עד שאתה נאלץ להתמודד עם זה ואז אין לך ברירה אלא לגלות חוסן שלא ידעת שקיים בך. זה היה מאוד קשה".
זה הפחיד אותך כשראית מה היא עוברת?
"כן, בטח. אלימות זה דבר מפחיד. אני רוצה להגיד שדווקא בתור מישהי שיש לה דעות מאוד שונות ממיה, דווקא בתור מי שמחזיקה בדעות הפוכות ממנה, חשוב לי להגיד שאין מקום ללינץ' שהיא עברה. בסופו של דבר אנשים צריכים לזכור שיש פה נשמה של בנאדם, לא משנה כמה לא מסכימים - אנחנו אנשים. אני בטוחה שכל מי שקילל אותה היה יושב איתה לשיחה בארבע עיניים - היה מתאהב בה. אז זה היה קשה לראות מהצד, אבל עוברים את זה, בסוף הכל עובר.
"אני חושבת שזה חלק מהעניין, ברגע שאתה אדם ציבורי ואתה חושף חלק מהחיים שלך אז יהיו לזה השלכות כי לכל בנאדם יש דעה. וכמו שאני מביעה את דעתי, כך גם אנשים בטוקבקים ובתגובות מביעים את דעתם, אין לזה סוף. העניין הוא לשמור על זה בפרופורציות הנכונות, לא להיגרר לפסים אישיים ואלימים ומכוערים נורא".
את אומרת שיש לך דעות מאוד שונות ממיה, את יודעת למי את תצביעי בשבוע הבא?
"יואו זו השאלה שהכי מעיקה עליי בזמן האחרון. אני לא יודעת למי להצביע".
יש לך אופציות? רוצה להתייעץ?
"אני אגיד לך מה, אני מאוד מרכז נוטה לימין בדעות שלי, אבל אני מרגישה שאין אף אחד בכנסת שמייצג את הדעות שלי. תמיד משהו בא על חשבון משהו. אין מפלגה אחת שאני מרגישה שמחזיקה את כל הקצוות".
היא ממשיכה ומציעה: "מה שצריך לקרות זה שפשוט מפלגות המרכז צריכות להוריד מהאגו שלהן ולהתאחד, במקום לחבור לקיצונים, ואז יהיה משהו שמייצג את רוב העם. גם השמאל וגם הימין צריכים לחבור. בסוף, אני חושבת שרוב העם דומה בדעותיו. אנחנו לא כל כך שונים, כולם די מסכימים על הכל, אז זה הזוי בעיניי הפילוג הזה".
9 צפייה בגלריה
"הסיבה שהלכתי ללמוד משחק היא כדי להכיר את רומי אבולעפיה, שתפגיש אותי עם רן דנקר"
(צילום: רותם לבל)
אסטנג'לוב, ילידת אשדוד, מעידה על עצמה שדווקא החיים בדרום הפכו אותה לאדישה יחסית בעיתות מלחמה. "דווקא בגלל שגדלתי לזה, לא חוויתי את זה כמשהו מצלק", היא אומרת, ובאותה נשימה מוסיפה: "אבל נראה לי שאני חריגה".
היא גם הייתה יוצאת דופן בבית הספר, כשהייתה השחקנית היחידה ("חוץ מעומר חזן!"), אך בעוד ילדים אחרים היו עלולים לסבול מבריונות בגלל היותם אחרים, לדברי אסטנג'לוב היא דווקא זכתה לפירגון גדול מהסביבה. "לא פרצתי בגיל מוקדם, אני לא נועה קירל או חבר'ה כאלה שאפילו לא סיימו בית ספר. היה לי תיכון. אמנם הייתי רצה לאודישנים תוך כדי בגרויות והייתי מושקעת בזה מאוד, אבל לא איבדתי מהאנונימיות שלי, זה לא שרט אותי".
אגב בית ספר, חשבתי על זה שתמיד יש את הקטע של הקראת שמות בכיתה, ותמיד יש את הילדים שהמורה נופלת עליהם וטועה בשם שלהם עד שהם מסיימים יב'.
"ברור!" היא אומרת ומתחילה למנות את הדרכים בהן ניתן לעוות את שם המשפחה שלה. "אסטנגלוב, אסטנג'לוב, זה כאילו כל הווריאציות שהן לא נכונות".
זה שם משפחה שהוא סימן היכר.
"כן, לגמרי. אני תמיד צוחקת על זה שנועה זה השם הכי גנרי בעולם, אז לפחות יש את האסטנג'לוב שמאזן. לא כל החיים אהבתי את השם הזה. רציתי להוריד את הב', כי הב' מקשרת אותי לחבל הקווקז. מסגירה אותי שאני גרוזינית, אין מה לעשות, אי אפשר לברוח".
היא צוחקת ומבהירה: "סתם, אני לא מתביישת חס וחלילה, אבל תמיד רציתי להיות איטלקיה. שיקראו לי אסטנג'לו, איזה חיה בסרט!"
ממש.
"רוצה לשמוע איזה עוד יותר חיה בסרט, בסוף אמרתי שאני אשאיר את הב' כי באנגלית כותבים את זה עם E, ואז כשאני אהיה בינלאומית יכתבו את זה לאב. אתה מבין איזו רמה?"
9 צפייה בגלריה
"היינו מאוד אנונימיות וזה לווה בהמון חוסר בטחון וחרדת ביצוע אז לא הייתה לנו ברירה אלא להחזיק אחת לשנייה את היד"
(צילום: רותם לבל)
כמה אהבת את השם כילדה?
"זה אף פעם לא באמת הציק לי, אהבתי אותו, הוא מיוחד. כל פעם היו ממליצים לי: 'את רוצה להיות שחקנית? את צריכה לחשוב על שם קליט יותר, את צריכה לקצר אותו', ואני כזה 'לא. אנשים ילמדו להגיד אסטנג'לוב'".
כמה הוא שם שמוכר בעדה?
"רוב הגרוזינים מסתיימים בשווילי, זה פשוט כפרים ואזורים שונים בגאורגיה. אני לא מספיק מבינה בזה".
רגע, את אומרת על עצמך גרוזינית או גאורגית?
"כאילו הגרוזינים החליטו לשווק את עצמם מחדש בשנים האחרונות והחליטו בלי שום סיבה מיוחדת לשנות את השם לגאורגיה".
נראה לי שזה בגלל גל הבדיחות העדתיות בשנות ה-90.
"אני לא כל כך חוויתי את זה, אולי ההורים שלי מכירים".
מכירה את הבדיחות?
"בטח, ראש מרובע, סטיפות של דולרים, שיני זהב..."
שעירים...
"מכירה מקרוב, נו מה נעשה".
9 צפייה בגלריה
"מי קבע שבמשקל הזה והזה אני בשיא שלי? יש את נועה, והיא משתנה. אני בנאדם, אני לא פלקט"
(צילום: רותם לבל)
זהו, קראתי איפשהו שדיברת על הגבות שלך.
"שהייתה לי גבה. לא גבות. הייתה גבה. אני יודעת שבנות עם גבות עבות אומרות שהייתה להן גבה. אבל אצלי זו באמת הייתה גבה".
ואיפה הקטע של חיצוניות פוגש אותך היום כאדם מבוגר?
"במובן של עיסוק במראה החיצוני? זה סיפור חיי. אני אדם מאוד פרפקציוניסט. כשאני מסתכלת על עצמי במסך אני קודם כל רואה את כל הפגמים שלי, לצערי. זה מתחיל במשחק, שאני הכי ביקורתית בעולם, אני יכולה לשפוט את עצמי על מצמוץ אחד לא במקום שעשיתי, וזה ממשיך בין היתר גם עם החיצוניות, זה לא קל לראות את עצמך על המסך".
מה לא קל?
"אני רואה פשוט את כל הפגמים. אם זה שקצת עליתי במשקל בתקופה של הצילומים, אני רואה את זה, אם צילמו מזווית שפחות מחמיאה, אני ישר רואה את זה. זו מלחמה להזכיר לעצמי שזה לא הדבר החשוב. אבל זה אף פעם לא קל".
זה ככה גם ביום יום או רק בטלוויזיה?
"אני כן מתעסקת במראה החיצוני שלי ביום יום, אני חושבת מי שיגיד שלא - או שעשה עבודה מדהימה עם עצמו ואיזה כיף לו, או שהוא משקר. זה היום חלק כל כך נוכח בחיים של כולנו הדימוי העצמי ואיך שאנחנו נראים ובסופו של דבר אני בחורה ואני צעירה, זה בלתי נמנע, לאו דווקא קשור לזה שאני שחקנית. העיסוק בדימוי גוף מלווה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי. עשיתי את הדיאטה הראשונה שלי כשהייתי בכיתה ה'".
למה?
"הייתה נסיעה משפחתית לאילת ואמרתי שאני אוכל כל ערב סלט כדי שארזה לקראת החופשה באילת. זה נראה לך שפוי? זה מזעזע".
זה גם בכיתה ה'. איזה מודעות יש בכיתה ה' למשקל?
"אתה מבין, והיום זה חמור יותר ורק מחמיר".
9 צפייה בגלריה
"אני מרגישה שאין אף אחד בכנסת שמייצג את הדעות שלי. תמיד משהו בא על חשבון משהו"
(צילום: רותם לבל)
מאיפה זה נובע שילדה בכיתה ה' תחשוב על דבר כזה?
"זה מזעזע, אני היום נזכרת בזה ואני בשוק. ואני עדיין שם. אני עדיין מתעסקת במשקל שלי, הרבה פחות כי התבגרתי וזה מתאזן ואני בטיפול ולומדת לשים את הפוקוס על מה שחשוב באמת, אבל זה בתקופות ויש תקופות שזה בא חזק".
אבל מי שיסתכל עלייך לא יחשוב לרגע שיש לך אישיוז של משקל.
"אתה יודע מה מצחיק? שאני באמת לא יכולה - זה אפילו חצוף מצידי - לנופף בדגל של לייצג מישהי שהיא לא רזה מוחלטת. אנשים יראו את זה ויגידו 'מה? את רזה'. וזה הקטע, זה האבסורד. זה כל מה שעצוב בדימוי גוף, זה אשליה. זה מתעתע, אין לזה באמת קשר למציאות אבל בחוויה שלי אני תמיד רואה איך יכולתי להיות. אם הייתי עובדת קצת יותר קשה, אם הייתי קצת יותר בשליטה, אם הייתי מתאמנת... מוח של אדם פרפקציוניסט זה מוח שרואה תמיד את הפוטנציאל, וזה מאמלל".
ואם את רואה את הפוטנציאל, למה לא נגיד ללכת להתאמן?
"יש תקופות, לפעמים אני לא מצליחה. אני מתמודדת באופן אישי עם אכילה רגשית. הרבה פעמים כשאני בלחץ, כשאני בתקופות אינטנסיביות - אני אוכלת. דווקא להפך, כשאני רוצה לרדת במשקל אני רק אוכלת יותר, זה קצת קלאסי, אני חושבת שהרבה יזדהו איתי. זה ממש אצלי נחמה, הרבה פעמים אוכל. זה לופ כזה כשאין לי שליטה, כשאני אוכלת המון, כשאני בתקופות לא טובות עם עצמי, זה גורר עוד, את נכנסת למעגל אשמה, למעגל הלקאות עצמיות, זה רעיל".
מה מוביל לדבר כזה זה?
"נגיד בתקופות של צילומים, אני יכולה לחזור מיום צילום – זה קורה כבר הרבה פחות היום אבל היו לי תקופות בעבר הלא רחוק – שאני חוזרת מיום צילום אחרי שיום שלם כל מה שהיה לי בראש זה סרטים על כמה לא הייתי טובה מספיק, על כל טעות אפשרית שעשיתי. אני מאוד קשה עם עצמי, מרגישה אשמה, אוכלת כדי להתנחם כל מה שאכיל, מרגישה נורא, הולכת לישון בוכה, קמה בבוקר. וברגע שאתה נכנס ללופ הזה, זה ביצה טובענית. מאוד קשה לצאת ממנה".
9 צפייה בגלריה
"העיסוק בדימוי גוף מלווה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי. עשיתי את הדיאטה הראשונה שלי כשהייתי בכיתה ה'"
(צילום: רותם לבל)
אבל איך אפשר לחשוב על זה כשאת מקבלת תפקידים? ז"א שאת עושה עבודה טובה. אז אין סיבה לחזור הביתה עכשיו ולחשוב שעשית משהו לא טוב ולבכות ולאכול.
"תסמונת המתחזה הקלאסית אבל, שאחרי שבוחרים בך אתה בטוח שהם עוד רגע יעלו על זה שזו טעות והם יתחרטו. אבל אני חושבת שככל שהזמן עובר ואני באמת מקבלת יותר תפקידים, אני מנסה להיאחז בעוגנים שאני צוברת – במחמאות, בדברים שהשגתי, בתפקידים שקיבלתי, שכזה אם אני פה כנראה שיש סיבה. זו עבודה להזכיר לעצמי את זה כל יום".
את בת 23 עוד מעט, ואת כבר עשור בתחום המשחק. את חושבת שזה גם פיתח את ההפרעות האלה?
"אני חושבת שאין מישהו שלא מתמודד עם זה, לאו דווקא שחקנים. בטוח כשזה קיבל נפח יותר גדול בגלל המקצוע. תמיד אני אומרת לעצמי שהמצלמה מוסיפה 5 קילו, ויש את התחושה שעד שקיבלת הזדמנות ועד שנתנו לך, את צריכה להיות בשיא שלך, במיטבך. אבל זה גם דפוס מחשבה שצריך להיפטר ממנו, מי קבע מה השיא שלי? מי קבע שבמשקל הזה והזה אני בשיא שלי? יש את נועה, והיא משתנה, אני בנאדם אני לא פלקט. יש תקופות. לפעמים אני נראית ככה ולפעמים ככה. בסוף משחק זה המקצוע שלי ויהיו פעמים בחיים שלי שאני אשקול יותר כי אני בתקופה כזו. וזה בסדר, אני מנסה להיות בחמלה עם החיים שלי".
9 צפייה בגלריה
"אני אדם מאוד פרפקציוניסט. כשאני מסתכלת על עצמי במסך אני קודם כל רואה את כל הפגמים שלי, לצערי"
(צילום: רותם לבל)
צילום: רותם לבל
סטיילינג: קים אליהו
איפור: נופר קרבס
שיער: אוראל אטון (לסוכנות Artbook)
הפקה: ערן רחמני
צילום וידאו: אוראל לוי, טל שמעוני (ראיון)
ייצוג נועה אסטנג׳לוב: זוהר יעקובסון
קרדיטים לבוש:
לוק שער: שמלת פסים - Ayuchka
לוק 2: חליפה חומה - Elmar, נעליים - אוסף פרטי
לוק 3: סוודר פרנזים - H&M, חצאית - elmar
לוק 4: חולצת ג'ינס - H&M, מכנסי ג'ינס - H&M
לוק 5: סט לבן - elmar
לוק 6: שמלת שאנל - Ayuchka
