אם אוראל צברי היה כותב לבנימין נתניהו את הנאומים, הוא כנראה היה מכניס אליהם מילה אחת עיקרית: אהבה.
"דבר אחד חסר לי בדברים שהוא אומר - את המילה את 'אהבה', אהבת ישראל", הוא אומר. "כלומר הייתי מצפה מביבי, כשהוא מבקש מכולם להתעלות לגודל השעה, שייתעלה גם הוא לגודל השעה. הדבר הבסיסי של להגיד 'אני אוהב את כול עם ישראל, גם את אלה שמפגינים נגדי, אני אוהב אותם'. אני חושב שהצמד-המילים הזה היה משנה פה סדרי עולם. אנחנו צריכים לזכור שאנחנו עם אחד, וגם אם אני לא מסכים איתך על דברים, אני לא שונא אותך. איך זה נהיה כל כך טריוויאלי שאם מישהו חושב אחרת ממני - אז אני שונא אותו?
"אני מתייחס לזה כאל משהו על-טבעי, אפילו אלוהי, שאלוהים מנסה להעביר לנו פה מסר: 'תתאחדו, תהיו עם ישראל במדינת ישראל'. לא היינו מאוחדים לפני שביעי לעשירי ותראה איזה אסון זה הביא עלינו. ואז הייתה איזושהי תקווה והנה, זה מתפרק לנו שוב מול העיניים".
פודקאסט הברזייה – (אוראל צברי)
צברי בן ה-30 הוא אחד הקומיקאים המצליחים בארץ. מי שהיה עד לא מזמן בגדר "הבטחה גדולה", לגמרי ענה על הציפיות וכיכב בשנים האחרונות בסדרות מצליחות כמו "ארץ נהדרת" ו"שנות ה-90", על במות הפסטיגלים ובמחזמר "חבדניקים" – ומדובר ברשימה חלקית כמובן.
"לפעמים אני תופס את הראש ובעצמי לא מאמין שזה מה שאני עושה", הוא מודה. "'ארץ נהדרת' זה הדבר שאליו תמיד כיוונתי, כי מאוד רציתי לעשות קומדיה במקום שיש בו את הרמה הכי גבוהה של קומדיה. זה היה החלום שלי מאז ומעולם ואני מאוד מאמין בלצעוק את החלומות שלך ולהגיד אותם בקול רם".
אתה גם עושה עכשיו קמפיין לבנק ירושלים שזה חתיכת דבר, אתה נמנה עם חבורה מכובדת של פרזנטורים של בנקים כמו רותם סלע, גל תורן, דביר בנדק.
"זה לגמרי כבוד ענק. בשנתיים האחרונות אני מאזין לפודקאסטים פיננסים, ומאוד נכנסתי לעולם הזה, אז הקמפיין בא לי בול בפוני. זה עוד צעד משמעותי מאוד בקריירה ואני ממש שמח להיות חלק מבנק ירושלים. הקמפיין יצא מאוד מצחיק ואני מקבל עליו המון תגובות. עבדתי עם אסף הראל בתחילת הדרך שלי והוא ביים את הפרסומת, אז זה כיף לסגור מעגל".
ראית את עצמך מצליח ככה כשחקן?
"מאוד רציתי וכיוונתי לשם. אני זוכר שבתחילת הדרך כשעוד הייתי עם טייטל של 'כוכב רשת' כביכול, היו אודישנים שרציתי לעשות והתגובה של המלהקים הייתה, 'הוא חמוד אבל אנחנו מחפשים שחקנים'. מאוד זלזלו אז בכוכבי רשת, לעומת היום שהשחקנים מתבאסים על כוכבי רשת שמלוהקים הרבה. אני חושב שזה דווקא נתן לי את הדרייב להוכיח, ואני מודה לאמירה בוזגלו ואלירן מלכה על ההזדמנות שהם נתנו לי. זה היה ממש במקרה אותו אודישן ל'שבאבניקים', והתפקיד שעשיתי שם פתח לי המון דלתות, כי זה פתאום נתן איזושהי גושפנקה, ראו שאני יודע לשחק".
4 צפייה בגלריה
"מאוד זלזלו בכוכבי רשת, אני חושב שזה דווקא נתן לי את הדרייב להוכיח". אוראל צברי
(צילום: אמיר מאירי)
לפני שהוא התחיל את המסע לעבר הפסגה, צברי עבד במשרד הביטחון ועשה תואר במזרח תיכון ומדיניות חוץ – אבל המטרה תמיד הייתה לנגד עיניו. "לא האמנתי שאני באמת יכול לעשות מזה מקצוע כי לא קיבלתי פירגון בבית. ההורים שלי דאגו מאוד להנמיך את הציפיות, 'זה רק תחביב, תעבוד בעבודה אמיתית. את זה תעשה לכיף, לצחוקים'. אז זה מה שעשיתי, לכיף ולצחוקים. למדתי בישיבה תיכונית ברחובות וגם כשרציתי ללכת לתנועת נוער, אבא שלי אמר 'עזוב, זה הרבה כסף'. זה גם לא הסתדר עם השעות של הישיבה וזו גם מסגרת חילונית אז זה לא היה מתאים, למרות שלא היינו משפחה דוסית".
מתי הבנת שהצלחת, שאתה כוכב?
"אני חושב שהפסטיגל באמת היה הגושפנקה שהייתי צריך. זה הגיע בתזמון שאין לי איך להסביר אותו חוץ מנס. לא הייתי מוכר, הייתי אנונימי. מה הסיכוי שאני אעשה פסטיגל, מי אני? כשהייתי בישיבה תיכונית הביאו איזה אדמו"ר מחו"ל שנתן ברכה לכל אחד, שבתמורה היה צריך לקבל על עצמו משהו. אז מישהו אחד קיבל על עצמו ללכת כול יום עם ציצית או להניח תפילין, ואני אמרתי לו, 'אני מקבל על עצמי לשמוח ולשמח'. והוא בירך אותי ואני מאמין שאני מממש את הברכה הזו".
מה אתה חושב על נושא גיוס החרדים?
"אני חושב שגם בזה צריך חיבוק. כלומר, אתה לא יכול להאשים מישהו ולצעוק עליו, ולצפות שהוא יגיד 'סבבה, אני מתגייס'. צריך לחבק ולהסביר להם את הצורך הקיומי הזה. כלומר, 'אם לא תתגייסו, אז יכול להיות שגם אתם לא תהיו קיימים פה'. צריך לעשות את זה באהבה ולרתום אותם לדבר הזה.
"אני חושב שהבורות פה היא דו-צדדית. אנחנו לא מספיק מכירים את העולם החרדי, וגם העולם החרדי לא מספיק מכיר אותנו. כשאומרים כור היתוך, מבחינת חרדי זה אסון. הפחד הכי גדול שלהם זה שחרדי ילך לצבא ויחזור ממנו חילוני, אז צריך להבין את הצרכים האלה. אנחנו צריכים למצוא את הדרך הנכונה. אנחנו נלחמים על שטויות, בואו נבין מה הצרכים אחד של השני ונגיע לעמק השווה".
4 צפייה בגלריה
"צריך לחבק ולהסביר להם את הצורך הקיומי הזה". צברי, במהלך שירות המילואים שעשה בתחילת המלחמה
(צילום: אינסטגרם)
לפני שנתיים צברי כיכב בריאליטי "רוקדים עם כוכבים". הוא והרקדנית שלצידו, ליטל לכטמן כהן, רקדו כול הדרך אל המקום השישי ועקפו בדרך שמות כמו עדן פינס, סנדי בר ועומר דרור.
גם צברי עצמו לא ציפה להצלחה כזו: "הפתעתי את עצמי מאוד, לא ידעתי שאני יודע לעשות את זה. אני יודע לרקוד ולזוז בחתונות ולעשות שמח, אני אוהב את זה, אבל לא ידעתי שאני יודע ממש לבצע קומבינציית ריקוד. הפתעתי אפילו את עצמי ונורא נהניתי. זה גם פתח אותי המון קהלים, עדיין עוצרות אותי ברחוב מלא מבוגרות שאומרות לי 'אוי, כמה שאתה קליל, איזו קלילות'. ממש זוכרים לי את זה".
בריאיון הראשון שעשינו, לפני שלוש שנים וחצי, דיברנו על הקושי במציאת מידות גדולות ברשתות אופנה. משהו השתנה מאז?
"ממש לא לצערי. ועליתי עוד יותר במידות. ולא רק זה אלא שעכשיו בגלל המלחמה אני עוד יותר בבעיה, כי הייתי קונה מאיזה אתר בחו"ל, שהם אנטישמים וכבר לא שולחים לארץ, אז נתקעתי וכבר אין לי מאיפה להזמין, אז אני תקוע עם הקולקציה של שנה שעברה ותצטרכו לסלוח לי על זה ב'שיק או שוק'.
"אני לא מתכחש לזה שלהיות שמן זה לא בריא. אני מאוד רוצה להוריד במשקל ואני כל הזמן נלחם בזה. אני כל הזמן אומר 'טוב, אני מתחיל עכשיו תהליך ולא אוכל יותר' - ואז רואה גלידה ואוכל אותה. אני הולך שלושה ימים רצוף על ההליכון שיש לי בבית ואז אומר 'די, אין לי כוח'. זו מלחמה פנימית. עכשיו אני מאוד מתלבט אם להתחיל עם הזריקות או לא".
אוזמפיק?
"כן. יש כבר את הדור החדש יותר, את הוויגובי. אני מאוד מתלבט אם להתחיל".
מה השיקולים?
"אני אומר לך בכנות, מצד אחד אני רוצה ומצד שני יודע שזה לא פתרון קסם. אני אפסיק עם הזריקות ואחרי שנה-שנתיים אחזיר את הכול? אני מאמין שזה הרבה יותר בראש. יש גם את העניין של להזריק לעצמי חומר שאף אחד לא יודע את ההשפעות שיהיו לו שלושים שנה מהיום. גם ניתוח קצת מפחיד אותי אז מאוד הייתי רוצה לעשות את זה בדרך הטבעית. עשיתי את זה כבר אז אני יודע שאני מסוגל לעשות את זה. זה פשוט דבר כל כך קשה. בצבא הצלחתי להוריד עשרים וחמש קילו בלי עזרה, נטו תזונה וספורט. זה כוח רצון. גם סיוון אשתי עכשיו עשתה תהליך מטורף וירדה שש עשרה קילו. אפילו התייעצתי עם נטע ברזילי, שרזתה מדהים".
היא נתנה טיפים מועילים?
"כן, היא הפנתה אותי לכל מיני אנשים. אין ספק שאני נמצא עכשיו באיזשהו שלב מכריע שאני חייב לקחת את עצמי בידיים".
למה עכשיו זה שלב מכריע?
"כי אני בן שלושים, עדיין צעיר. אני רוצה להיות אבא פעיל וכל החיים עוד לפניי, אז למה להרוס אותם אם אני יכול להציל אותם עכשיו? אז כן, מאוד הייתי רוצה. אם אתם מדריכי כושר באזור רחובות רבתי, צרו קשר. הייתי רוצה להתחיל תהליך ובאמת ולעשות שינוי תפיסתי, לא של זבנג וגמרנו, הנה, אני רזה וחתיך. זה לא שאני שונא את איך שאני נראה ורוצה להיות רזה, אלא שאני רוצה להיות בריא יותר. כלומר, לא אכפת לי גם להיות שמנמן ועם ציצי מדלדל כל עוד זה יהיה שלושים-ארבעים קילו פחות ובריא יותר. היום אני לא יכול לישון בלילה בלי המכשיר של הנחירות, אני כל כך תלותי בזה שכשהייתה לנו לפני שבועיים הפסקת חשמל בכל השכונה, כמעט מתתי בלילה. זה מחדיר לך חמצן, ואז אתה גם לא נוחר וגם ישן לילה שלם".
אנשים מרגישים בנוח לשאול או להעיר על המראה שלך בגלל שאתה מפורסם?
"אלו שמעירים הם בדרך כלל זקנים שנוגעים לך בבטן ואומרים 'אתה לא רוצה להרזות? נו, זה לא בריא לך'. מי שאל אתכם, מה אתם רוצים? כבר למדתי לסנן את זה, גם את התגובות ברשת וגם אלו שאני מקבל ברחוב מאנשים. למדתי לא להיעלב מזה, לא לקחת ללב גם תגובות. ועם עצם היותי בפרונט, אני יכול לחזק במילים שלי ילדים עם השמנת יתר, ואם אצליח באיזושהי דרך גם לרזות וגם להוות השראה לאותם אנשים או ילדים, אז גם זו זכות. אני משתדל להוציא מזה בעיקר את הטוב".
אתה צוחק על זה הרבה במופע שלך.
"השומן הוא חלק מאוד גדול בקומדיה שלי, כי זה חלק ממי שאני. רואים שאני שמן, ואין מה לעשות, זה מי שאני. אם לא הייתי צוחק על זה זה היה מוזר בתור סטנדאפיסט".
זה זמן טוב לסטנד-אפ, מרגיש שאנחנו צריכים לצחוק קצת.
"יש לי עכשיו הופעה בתל אביב שהיא סולד אאוט, אבל בראשל"צ עוד יש מקומות אז מוזמנים להגיע, וכבר פתחנו הופעות עד אזור ספטמבר. אני תמיד נשאר בסוף ההופעה להצטלם עם אנשים ותמיד יש את התגובות של 'וואו, כמה היינו צריכים לצחוק', או 'כמה זה עשה לנו טוב'. זה חלק מהשליחות שלי. עד כמה שקלישאתי להגיד את זה, יותר משזה עשה להם טוב, זה עשה לי טוב, אבל זה אמיתי, באמת. עושה לי כיף לעמוד על הבמה ולשמוע את הצחוקים, זה משחרר. המון שנים רציתי את הדבר הזה, שתהיה לי הופעת סטנד-אפ שלי.
"זה רק להסתכל ולהגיד תודה, תודה לאלוהים. אני מאוד מאמין בהשגחה פרטית ואני מאוד מאמין בהכוונה. וטפו, טפו טפו, גם באמת בעזרתם של הסוכנים שלי, אירן אביטן ושי ארזואן שמלווים. תמיד יש עוד חלומות, תמיד יש עוד שאיפות, תמיד יש עוד דברים".
צפו בריאיון המלא בווידיאו שבראש הכתבה, או האזינו לו כאן:
בר זגה
אוראל צברי: "יש מבוגרים שנוגעים לי בבטן ואומרים 'אתה לא רוצה לרזות?', מי שאל אתכם?"
56:01
