רק שנה עברה מאז שרותם רביבו הפכה מבחורה יחסית אנונימית לאחת מהאושיות הצבעוניות והבולטות ברשת. היא התפרסמה כשהשתתפה יחד עם חברתה, עמית חן, ב"המירוץ למיליון" ולמרות שהן היו רחוקות מלהגיע לגמר, האישיות של כל אחת מהן, והאינטראקציה המשותפת המיוחדת ביניהן, הפכו אותן לכוכבות רשת מזן אחר: לא כאלו שמנסה לייפות את המציאות ולהעביר אותה דרך פילטר, אלא דווקא מאלו שמאמינות שצריך לדבר על הכול בכנות ומבלי להתנצל.
את הדרך אל הריאיון לפודקאסט "הברזייה" של מגזין הסופ"ש ב-ynet, רביבו עשתה בשיא החום של אוגוסט והבלגן שבכבישי ישראל, כל הדרך מחיפה, העיר שבה היא מתגוררת בשנתיים האחרונות. "עד היום עוקבות שואלות אותי 'למה חיפה?'", היא מספרת. "זה נראה לי מובן מאליו, הרי לא עברתי סתם לחיפה כי אני אוהבת לראות את הרכבל או את הגנים הבהאיים, עברתי בגלל בן הזוג. אני כל הזמן צוחקת על זה, אבל זאת האמת".
פודקאסט הברזייה – רותם רביבו
(ynet Radio)
זו לא עיר שמממשת את הפוטנציאל שלה.
"בחיפה אני הראש לשועלים ולא זנב לאריות. אין שם עוד משפיעניות, אז כל הקמפיינים לצפונים מתנקזים אצלי. ויש מלא. במרכז יש כבר עומס, ואם רוצים לקדם בקריון איזו חנות חדשה או רשתות מסוימות, פונים אליי. למרות שמן הסתם אני מקבלת גם קמפיינים שלא קשורים רק לצפון".
ואת לוקחת כל מה שמציעים?
"לא. סתם דוגמה, הציעו לי עכשיו לעשות מחטבים בסכום לא מבוטל. סירבתי כי אני לא הולכת עם מחטב, וגם אני הכי אנטי מחטבים. יש יוצרות תוכן שלא עובדות ככה. שהן אומרות 'אוקיי, הכסף נשמע טוב' ולוקחות".
כסף זו לא סיבה מספיק טובה?
"אני אלך עם מחטב כי הם משלמים לי 20 אלף שקל בחודש? לא. אם זה לא משרת אותי, אני לא אקח. ברמה הכלכלית, ברור שהכסף הזה משרת אותי - גם זרקתי סכום, הציעו לי סכום הרבה יותר גדול לחוזה שנתי, שהיה יכול לבוא לי בכיף בחשבון בנק - אבל אני לא הולכת עם מחטב, אני אוהבת את הבטן שלי, אני אוהבת שהיא לפעמים נשפכת, אני אוהבת לפעמים גם להתלונן שאני מחזיקה אותה יותר מדי זמן. אז אני לא אפרסם את זה ויש לי על זה המון ביקורות".
יש לא מעט משפיעניות שלא עושות את החשבון הזה. למשל, הייתה לאחרונה הרבה ביקורת על שחר חיון, גם בגלל הקמפיין שהיא עשתה למשרד התחבורה וגם על הקמפיין לתכשירי שיער למתולתלות, כשהיא עצמה עם שיער חלק.
"בזמן האחרון יש עליהום על שחר שאני לא מתחברת אליו. לא משנה מה שחר תעשה, יפלו עליה. יש קמפיינים שאני מסכימה שיכול להיות שהם לא מתאימים לה, אבל זה לא שלי. כל בן אדם שיבחר אחרי מי הוא רוצה לעקוב.
"הייתה איזו יוצרת תוכן שיצאה עליה. היא כאילו דיברה בכללי, אבל היה ברור לכולם שהיא מדברת על שחר. מה היה דחוף לעלות עליה אייטם בט' באב, כשכל האינסטגרם מלא במסרים על אהבת חינם ואחדות, ויום לפני זה פרסמו סרטונים של החטופים במנהרות? מה היה דחוף להוציא אייטם בטיימינג הזה? זה חרה לי וגם כאב לי על שחר, כי אני מכירה אותה מקרוב ויודעת שהיא בחורה שהכי מפזרת את הקטע של הדת וזיכוי רבים והפצת הטוב ואהבת חינם בעולם. למה ליפול עליה ביום כזה?".
"עשיתי שאיבת שומן בגב ובידיים, אז הייתה ביקורת: 'כבר עשית ניתוח, למה לא עשית מתיחת בטן?'. אני אוהבת את הבטן שלי, שרופה על הבטן שלי, גם כשהיא נוזלת לפעמים, אני מתה על זה, אני עפה על הרגליים שלי. מה שהפריע לי היה הידיים והגב, אז תיקנתי את זה"
הגיוני שלקהל שעוקב יש ביקורת.
"אין בעיה עם ביקורות, גם יש הרבה ביקורת עליי, אז מה? בן אדם שלא מתחבר אליי, שלא יעקוב אחרי. אנחנו לא מחזיקים פה אנשים בכוח. לכל אחד יש את זכות הבחירה אחרי מי לעקוב. מי שסומך על שחר ומי שאוהב את שחר שיעקוב אחריה, ומי שיש לו ביקורת - לא חייב. בוא אני אתן לך סקופ: רוב האנשים שמעבירים עליי ביקורת ברשתות אלו אנשים שעוקבים אחריי, אז תעשו בדק בית עם עצמכם.
"אני יכולה להגיד לך שיש מקרים הרבה יותר חמורים מהדברים שמבקרים עליהם את שחר חיון. לצורך העניין - בנות עם תוספות שיער שמפרסמות תוספי תזונה ואומרות 'יא, תראו את השיער שלי'. די, חיים, את עושה תוספות שיער, כל המשרד יודע שאת עושה תוספות שיער, אז למה עליה לא קמים?".
על מה נתפסים עלייך?
"כל פעם שאני מדברת על הדימוי העצמי אומרים לי 'די, שקרנית, את לא שוקלת 74 קילו'. מישהי שלחה לי מגילה: 'אני יכולה לחשב לך את ה-BMI מרחוק, בלי להכיר אותך בכלל'. מה אתם מתעסקים בכמה אני שוקלת? הפתטיות הזו הצחיקה אותי. בואו נהיה אנשים טובים אחד לשני. העיקר כולם רוצים אחדות ושעם ישראל יהיה ביחד".
מה מפריע לאנשים בדיבור שלך על דימוי גוף?
"יש כאלה שמעבירים ביקורת על זה, שאומרים שאני משקרת לגבי המשקל שלי. קחו עוד סקופ: אני כבר לא 74 קילו, עליתי. עשיתי שאיבת שומן (מהגב ומהזרועות, ב"ז). דיברתי על זה, אז הייתה גם ביקורת לצד השני - 'כבר עשית ניתוח, למה לא עשית מתיחת בטן?'. אני אוהבת את הבטן שלי, שרופה על הבטן שלי, גם כשהיא נוזלת לפעמים, אני מתה על זה, אני עפה על הרגליים שלי. מה שהפריע לי היה הידיים והגב, אז תיקנתי את זה".
וגם על זה יש ביקורת?
"הקדמתי תרופה למכה כשדיברתי על זה באינסטגרם. אמרתי שאני בעד שכל בן אדם שמפריע לו משהו, שישנה אותו. הרי אין בן אדם שקם בבוקר ואוהב את עצמו בול כמו שהוא במראה. אני אוהבת את איך שאני נראית, אבל תמיד הפריעו לי הידיים. הפריעו לי הווילונות - קראתי לזה 'וילונות מרוקו', מה שזז כשאני מרימה ידיים - אז רציתי לשנות את זה. הייתה לי הזדמנות לשנות את זה, התייעצתי, אמרתי 'וואלה, בא לי לעשות את זה', אז שאני לא אעשה את זה כדי שלא ייצאו עליי? שייצאו עליי, מה אכפת לי? זה עשה לי הרבה טראפיק בעמוד. לא ידעתי שלכל כך הרבה בנות העניין הזה מפריע. תראה לכמה אנשים קשה עם נושא מסוים, אבל הם ירשמו לי בפרטי. אם עכשיו אני אעלה פוסט, אף אחת לא תגיב לי 'יואו איזה אלופה שעשית את זה', רק בפרטי".
"עכשיו אני יכולה להרשות לעצמי ללכת עם רולקס"
בהמשך לאותה גישה ישירה של רביבו, ובניגוד להרבה מפורסמות ומשפיעניות, אין לה בעיה לדבר באופן גלוי על השינויים שהיא עשתה בגופה ומגלה שהם לא הסתיימו רק בניתוח. "הזרקתי בפנים, אני אוהבת להזריק", היא מודה.
את לא צעירה מדי כדי להזריק?
"אני כבר בת 31, אבל התחלתי עם זה בגיל 27. הזרקתי את כל הפרצוף בעיקרון. עשיתי מצח, כי כשאני לפעמים בשמש אני מכווצת את המצח, אז יש לי מלא קמטים ולא אהבתי את זה. הפנים שלי מאוד עגולות, רציתי יותר לחדד אותם. מה שאני רוצה, אני אעשה, ואם למישהו יש ביקורת, אני אשמח לשמוע. אני מתה על ביקורות, מתה על טוקבקים, לעומת אנשים שלוקחים את זה ללב, אני עפה על זה. איך הסוכן שאומר לי - אין פרסום רע".
פיתחת כבר חוסן?
"ברור. כשנכנסתי לעולם הזה מאוד פחדתי. כשהלכתי ל'מרוץ למיליון' לא הבנתי את החוויה הזאת. מבחינתי זה היה כיף ללכת לטיול בכל העולם עם חברה, עם משימות וזה. רק אחרי זה הבנתי את ההשלכות. כשעצרו אותי ברחוב בפעם ראשונה, אמרתי 'יואו מכירים אותי'. זה עד היום הזוי לי שמכירים אותי. אבל זה גרם לזה שלפעמים נכנסים יותר מדי לחיים הפרטיים ולא תמיד זה נוח. תמיד היה לי עור של פיל, אבל לאט לאט פיתחתי חוסן שהוא אחר - פחות לענות, יותר סובלנות. לא כל בן אדם שווה את העצבים שלי. זה כמו שאני בוחרת את המלחמות שלי בזוגיות, ככה אני בוחרת את המלחמות שלי בחוץ".
יש לך חברות בתעשייה?
"זה יישמע הזוי, אבל מי שמכיר אותי יודע שאני האחרונה מבין החברות שהלכה לריאליטי. כל החברות שלי היו מוכרות כבר לפני, ככה זה התגלגל. נגיד אני וירדן ויזל חברות ילדות, אז היא לא חברה שלי מהתעשייה, היא חברה שלי מהבית. כנ"ל אן זיוי, היא ואני התגייסנו באותו יום, גרנו ביחד. אין שום קשר לזה שהיא הייתה ב'מרוץ', אני הלכתי ל'מרוץ' שש שנים אחריה".
רותם רביבו פודקאסט הברזייה
(צילום: מתוך פודקאסט הברזייה)
ראית שכולן היו וזה קרץ לך, אז הלכת?
"בכלל לא. עמית חן, השותפה שלי – אני קוראת לה שותפה - גילתה אותי. אני הסטארטאפ של עמית. היא הייתה סוכנת וביום שהכירה אותי, היא ראתה שאני חברה של כולם ואמרה לי 'בואי נעביר אותך לפרונט, את בחורה של פרונט'. אני מודעת לעצמי, אני בחורה מצחיקה והיא הייתה כל הזמן מעלה אותי באינסטגרם. הצחוקים האלה והטיולים שלנו בחו"ל הובילו אותנו לזה שהציעו לנו לבוא לאודישן ל'מרוץ'. הציעו לנו, לא אנחנו ניגשנו".
באיזה שלב התחלתן להיות באמת חברות?
"אנחנו חברות מהיום הראשון שהיא נכנסה אליי הביתה. גרתי עם שותף והיא הייתה חברה שלו ופשוט התאהבנו אחת בשנייה. אחרי ארבעה ימים סגרנו חו"ל ביחד. זו אהבה ממבט ראשון".
"אני לא נטע צ'רנר, אני לא אגיד שאני עושה בארבעה ימים מיליון שקל, למה צריך להגיד את זה? אני עשיתי טעות. בפודקאסט הראשון שראיינו אותי, אמרתי שאני מרוויחה יפה ונתתי סכום. אני לא צריכה לעשות את זה. זו סתם התרברבות ולהוציא עיניים, מיותר. ברוך השם אני מרוויחה יפה, זה לא נושא לשיח"
אחרי ה'מרוץ' גילית שהתעשייה זה כמו שדמיינת?
"לא הגענו רחוק בתוכנית. אמרתי 'תתכונני, את צריכה לחזור למשרד'. הייתי עורכת דין והייתי מאוד ממורמרת בעבודה שלי, אז התחלתי להפיק אירועים. לא האמנתי שאני ועמית נמשיך לעבוד בזה, כי ידעתי שלא הגענו רחוק. סיימנו מקום עשירי, זה דקה וחצי על המסך, היינו כולה חודש בתוכנית, אבל בסוף - צר לי להגיד - אנחנו עובדות יותר מהזוכות".
אז את מרוצה מאיך שהסיטואציה התגלגלה?
"אני מרוצה מהמקום שאני נמצאת בו".
כסף טוב.
"אחלה כסף. אני לא נטע צ'רנר, אני לא אגיד לך עכשיו שאני עושה בארבעה ימים מיליון שקל, למה צריך להגיד את זה? אני עשיתי טעות. בפודקאסט הראשון שראיינו אותי, אמרתי שאני מרוויחה יפה ונתתי סכום. אני לא צריכה לעשות את זה. זו סתם התרברבות ולהוציא עיניים, מיותר. ברוך השם אני מרוויחה יפה, יש לי חודשים יפים, זה לא נושא לשיח".
אבל זה שינה לך את רמת החיים.
"כל החיים אמרתי שתמיד העשירים הם הכי קמצנים. אני מרגישה שנהייתי קמצנית".
אז גם נהיית עשירה.
"לא, אני הרבה יותר חוסכת מאשר מבזבזת על עצמי. אני לא עם תיק של שאנל, אני עם תיק של סטרדיווריוס ב-50 שקל, אני יכולה להרשות לעצמי עכשיו להיות עם רולקס ואני לא שמה רולקס על היד. בגלל שלא הייתי עשירה ופתאום יש לי, אני לא אלך להתנהג כמו עשירה. יש בנות שלא באות מבית עשיר, אבל הן פתאום כן ילכו עם תיק של שאנל או דיור, דווקא ממקום של החוסר, ואני שמחה בשבילן. ראיינת פה את אודיה פינטו על הדבר הזה, ואני גאה בה על התשובה שלה. היא יכולה להרשות לעצמה, היא רצתה את זה כל החיים, אז למה שלא תקנה? אם אני ארצה לקנות עכשיו תיק של שאנל, אני אקנה. אני פשוט יותר עסוקה עכשיו בלקנות בית עם הכסף שלי. אני באמת בחורה פשוטה, אתה לא תראה עליי מותגים.
"בסוף זה עניין של אופי. יש בנות שהן טיפה יותר אוהבות את הדבר הזה וזה מהמם עליהן ואני בעד. אם יש לכן, תראו שיש לכן, לא להתבייש. אף אחת לא צריכה להרגיש לא בנוח ללכת עם מותג כלשהו כדי שלא יבקרו אותה. היא לא גנבה כסף מאף אחד, היא עבדה בשביל הכסף הזה. אותו דבר אני - אם אני ארצה מחר לקנות שאנל, שלא יבואו ויבקרו אותי 'אבל אמרת אצל בר זגה שאת לא תקני'".
את ועמית אומנם חברות, אבל גם באותו תחום. אין בעיות?
"אנחנו מאוד מפרגנות אחת לשנייה ולאנשים קשה להבין את זה. אנחנו לא באותה סוכנות, לכל אחת יש את הקמפיינים שלה, את העבודה שלה. הרבה פעמים יש לקוחות שרוצים את שתינו ביחד, כי יש לזה את הערך המוסף, את החיבור הזה. עמית ורותם זה לא כמו עמית בנפרד או רותם בנפרד. אבל היה חשוב לנו לבנות את האישיות שלנו גם בנפרד".
זו חברות שתחזיק לנצח?
"כן. זה לא צמח מתוך אינטרס, זה לא תלוי בדבר. אנחנו גם משתפות סכומים, וזה לא כמו שאני עם שאר החברות שלי: 'כן, סגרו לי קמפיין', 'כמה?', 'אני לא יכולה להגיד'. עם עמית אני משתפת הכול, ברמה שאני שולחת לה חוזים ושואלת אם אני צריכה להוסיף בהם משהו. למרות שאני סומכת על הסוכן שלי, אני עדיין מתייעצת איתה על הכול, היא כמו בן הזוג השני שלי, ממש ככה. ואני יודעת שאין צרות עין עליי. היא לפעמים דואגת לי ברמה שאני כבר מתעצבנת. היא אומרת לי 'רותם, את צריכה לדעת שאת לא יכולה להגיד את זה בטלוויזיה'".
"רציתי שמישהו יחזיר לי את האהבה שאני נותנת"
החברות החזקה עם חן לא רק דחפה את רביבו להפוך לכוכבת רשת, אלא גם עזרה לה למצוא את בן זוגה, אותו אחד שבגללו, או בזכותו, הצפינה מתל אביב לחיפה. "הייתי בת 29 כשהכרנו, צמאה לזוגיות ועמית חיברה בינינו. הוא חבר ילדות שלה".
כמה זמן אתם יחד?
"שנתיים".
וכבר אחרי שנתיים עוברים לחיפה?
"עברתי אליו אחרי חודש. מיד אמרתי 'אני מסמנת טריטוריה'".
איך התחלתם?
"אין קבר שלא השתטחתי עליו בשביל להכיר בן זוג. הלכתי לעמוקה, אמרו 'שבע סיבובים' עשיתי עשרים סיבובים, אמרו לי 'תשמרי שבתות', שמרתי שבתות, אמרו לי 'קחי בוקסר של גבר תברכי עליו', עשיתי את זה. אין משהו שלא עשיתי, כל כך רציתי. כל החברות שלי עכשיו הם בסבב שני כבר של היריון. כנראה נצטרף אליהם אם יהיה להן את השלישי. הייתי מאוד בלחץ על זוגיות, אמרתי 'בואנה, אני בת 29 ומגיל 25 לא הייתי בזוגיות'. יצאתי למלא דייטים, רציתי משהו יציב, רציתי שמישהו יחזיר לי את האהבה שאני נותנת. כל הזמן הרגשתי שאני תמיד נותנת ולא מקבלת אותו הדבר בחזרה, ופתאום היה את המאץ' הזה איתו.
"הוא אהבת חיי, אין מה להגיד. אני מחכה לטבעת, ברור שאני מחכה לטבעת. אני בת 31 בסוף החודש הזה, אנחנו כבר שנתיים ביחד. 'יאללה מה מה קורה?' זו השאלה הכי לגיטימית".
את גם שואלת?
"הפסקתי לשאול כי אני רואה שזה מלחיץ אותו, אבל ברור שאני מחכה. אני רוצה כבר להיות אמא. מהיום שהתחלנו לצאת אני עם הגוון 'פאני בני' בציפורניים, כמו כלה. לא מורידה אותו שנתיים. טרנד הבורדו חלף עליי".
"שמעתי את אמא וסבתא שלי אומרות 'מי יתחתן איתה?'"
מלבד להתמודדויות הרגילות שיש במערכות יחסים, רביבו ובן זוגה מתמודדים גם עם העובדה שהיא סובלת מקוליטיס, מחלת מעי דלקתית כרונית, שהתפרצה אצל רביבו לפני חמש שנים.
"כשגיליתי את זה, זו הייתה התקופה הכי שחורה בחיים שלי. גרתי בניו יורק, טסתי לעבוד בעגלות. הקוליטיס תפס אותי בקורונה, בדיוק כשסגרו את השמיים, לא היה למשפחה שלי איך להגיע אליי והייתי מאושפזת בבית חולים. הייתי שלושה חודשים לבד בחדר עם מטפלת, ואני לא יודעת אנגלית כזה טוב, אז היה לי מאוד קשה לתקשר עם הצוות שם".
"בהתחלה לא הרגשתי בנוח עם בן הזוג שלי. איך להסביר לו את הדבר הזה שהוא רואה אותי כל שנייה רצה לשירותים? זה לא נעים ולפעמים אפילו מגעיל. ללכת להתפנות ולהסביר לו למה אני תקועה בשירותים חצי שעה-ארבעים דקות זה לא בהכרח נוח בדייטים הראשונים"
מה זה קוליטיס בעצם?
"המעי הגס שלי חולה. כשאני אוכלת, אני חייבת מיד שירותים. האוכל מתעכל טוב וזה נשמע מהמם, לכאורה אני צריכה להיות מקל אם אני אוכלת וזה ישר יוצא. הבעיה שהמעיים שלי מאוד חולות, אז הצורך הזה בשירותים, חוסר איפוק, זה ממש נכות לכל דבר. למשל אם אני יושבת במסעדה, אני חייבת שירותים זמינים לידי, למקרה שאצטרך להתפנות. אין לי את יכולת האיפוק הזאת. עם השנים יצאו תרופות ויש טיפולים ביולוגיים, אז זה מקל עליי.
"לי לא היו שותפים לזה, כי אנשים לא דיברו על זה מספיק ובגלל זה אני מרגישה כמו שגרירה, שאני באה ומפיצה את הבשורה ושכולם ירגישו עם זה בנוח, אבל בהתחלה הייתי מאוד בדיכאון. אני לא אשכח שכשהייתי בבית חולים, שמעתי את אמא וסבתא שלי מבעד לווילון אומרות 'מי יתחתן איתה, מי ייקח אותה?'.
"בהתחלה גם באמת לא הרגשתי בנוח עם בן הזוג שלי. איך להסביר לו את הדבר הזה שהוא רואה אותי כל שנייה רצה לשירותים? זה לא נעים ולפעמים אפילו מגעיל. ללכת להתפנות ולהסביר לו למה אני תקועה בשירותים חצי שעה-ארבעים דקות זה לא בהכרח נוח בדייטים הראשונים".
בעצם עדיין לא גילית איך קוראים לבן הזוג שלך.
"אתה רוצה כותרת, אה? אין. אף אחד לא יודע מי זה".
את מסתירה אותו?
"אני לא מסתירה אותו כי אני רוצה, למרות שעם הזמן זה כבר רצון גם שלי, אבל הוא ממש לא רוצה. קוראים לו ירין וזה מספיק. הוא לא רוצה שאני אחשוף אותו, אז שאני בכוח אהרוס את הזוגיות בגלל זה? הוא לא אוהב את העולם הזה, הוא רוצה את הפרטיות שלו, הוא לא רוצה שעכשיו שילכו ויגידו 'אתה בן הזוג של רותם רביבו?'".
למה מי זאת רותם רביבו?
"מי ישמע עכשיו בריטני ספירס".
