בתקופה האחרונה, ליזו (37) מככבת בכותרות בעיקר בגלל חייה האישיים, ופחות בגלל המוזיקה שלה. בשנתיים האחרונות הוגשו נגדה מספר תביעות בגין הטרדות, אלימות, עוינות ומשכורות שלא שולמו - על ידי שלוש רקדניות וסטייליסטית שעבדו איתה. מכיוון שהזמרת טיפחה דימוי סחבקי ועממי ובנתה קריירה על אחווה נשית, ופמיניזם לפרצוף, עולם הבידור הוכה בהלם קל והיא מיהרה כמובן להכחיש את הטענות מכל וכל ולטעון לרדיפה.
מלבד הנושאים הרציניים והמטרידים האלה, ליזו גם משכה תשומת לב תשורתית בעקבות המייקאובר הבולט שעשתה. בתחילת השנה, היא הצהירה שהגיעה למשקל היעד שלה, מסע שהתחילה לפני שנתיים וחצי, בינואר 2023, וסיפרה אז שהעבודה הקשה הולידה תוצאה מדהימה - 16 אחוזי שומן בלבד בגוף.
3 צפייה בגלריה
עשתה מייקאובר רציני. ליזו
(צילום: Phillip Faraone/Getty Images for Breakthrough Prize)
בריאיון חדש למגזין Women's Health, היא מספרת שהחלה לעלות במשקל כשהייתה ילדה. בעוד שבבית הספר חוותה בריונות ("הייתי ילדה מוזרה, חנונית וגדולה", כשהתבגרה המשקל הפך למקור לגאווה עבורה: "קיבלתי ביטחון, ולמדתי איך לאהוב את עצמי בגוף גדול. ככל שעליתי במשקל - הביטחון שלי גם עלה, כי הצלחתי כאומנית".
ליזו אכן הייתה ידועה בגאוותה ואהבתה לגופה, ונהגה לשתף את עוקביה בתמונות שבהן הייתה לבושה ממש בקושי. למרות זאת – היא נאלצה לעשות שינוי מהותי באורח חייה, בגלל כאבי גב ובעיות בריאותיות שמהן סבלה.
היא שכרה מאמן אישי וגם שינתה לגמרי את התזונה שלה. היא נטשה את הטבעונות ומודה: "לא הייתי טבעונית בריאה. לא אכלתי דברים מזינים, אלא בעיקר לחם, גבינות קשיו ותחליפי בשר".
כעת היא אוכלת ארוחות שמורכבות בעיקר מחלבונים וירקות. בארוחת הבוקר למשל, היא אוכלת שתי ביצים מקושקשות, נקניקיית עוף ולביבת כרובית. בארוחת הצהריים שלה היא מגוונת עם שלוש אופציות: סלט עוף תאילנדי, טונה בעלי חסה או חזה עוף.
את ארוחת הערב שלה היא אוכלת לפני השעה 17:00, והיא כמעט תמיד זהה: קציצת הודו לצד פירה תפוחי אדמה עם כרובית, ושעועית ירוקה. "יש לי מחלת החזר קיבתי-ושטי (הפרעה שבה תוכן חומצי, אשר בדרך כלל נשאר בקיבה, עולה מהקיבה לוושט וגורם לכווייה במעטפת הפנימית שלה) ולכן הגוף שלי צריך זמן לעכל את האוכל לפני השינה, כדי שהחומצה לא תעלה לגרון שלי".
השינויים הגדולים עזרו, וכעת היא מספרת: "הגעתי מזמן אל משקל היעד שלי", ומוסיפה "פעם לא הצלחתי ללכת עם עקבים להרבה זמן. עכשיו – אני הולכת איתם למכולת".
היא מבהירה שבניגוד לסלבס אחרים – אוזמפיק דווקא לא היה כלול אצלה בתפריט, אבל מבהירה: "אם הייתי עושה את כל זה עם אוזמפיק או ניתוחים, הייתי גאה בעצמי באותה מידה. כי זה קשה, כל מי שהיה אי פעם בגוף גדול, יודע כמה זה קשה. לחיות זה לא קל".
לצד האתגרים הגופניים והבריאותיים, הייתה לה גם תקופה נפשית קשה, שהגיעה בעקבות התביעות נגדה. היא שואלת: "הרגשתם פעם שנמאס לכם לחיות? הגעתי למצב שהרגשתי שאני רוצה למות", היא אומרת. "מעולם לא ניסיתי להתאבד ולא שקלתי את זה, אבל חשבתי לעצמי, 'אם כולם שונאים אותך ואת כזה אדם נורא, אז מה הטעם?'"
היא מספרת שהשנאה והביקורות הקשות שקיבלה בעקבות ההאשמות לא היו זרות לה, מכיוון שהיא ספגה כאלה לאורך כל הקריירה שלה, בגלל המוצא והמשקל שלה. אבל הפעם זה היה שונה: "הרגשתי מאוד לבד והייתי פרנואידית. הרחקתי ממני את כולם, אפילו לא דיברתי עם הפסיכולוג שלי. לא הייתי נוכחת, לא הייתי כנה. לא הייתי עצמי".
ליזו נותנת לביונסה את הקרדיט על שעזרה לה להשתקם נפשית - במתכוון או במקרה. כשהלכה להופעה של הכוכבת במסגרת סיבוב ההופעות הקודם שלה, Renaissance – היא קיבלה לטענתה תמיכה לא צפויה: "הייתי בטוחה שכולם יצעקו לי 'בוז' או יקללו אותי". להפתעתה, הקהל פרגן והביע את אהבתו. "זה גרם לי להרגיש שאולי אני לא רוצה למות. כדאי לחיות. זה מה שגרם לי לחשוב, 'תתאפסי על עצמך ותחזירי לעצמך את החיים שלך'".
היא חזרה לעשות פגישות שבועיות אצל הפסיכולוג שלה, להיפגש עם חברים, התחילה לעשות פילאטיס ומדיטציות, ניקוי רעלים וריטריטים רוחניים שכללו אמבטיות צלילים, יוגה, מסאג'ים ודיקור מחטים.
היא גם הפסיקה לקרוא טוקבקים והעבירה את השליטה על הרשתות החברתיות שלה לעובדיה: "תמיד קיבלתי חיזוקים מבחוץ, אנשים שאמרו שהם אוהבים אותי או שאני נראית טוב. זה עזר לי לקבל ביטחון עצמי, אבל אם אני מקבלת חיזוקים רק מהם – והם מפסיקים לתת לי אותם, מה קורה? מאיפה תקבלי את האהבה? אני יכולה לשכנע את עצמי שאני יפה, שהגוף שלי בסדר, לא משנה אם הוא גדול או קטן. אבל להזכיר לעצמי שאסור לי לתת לאחרים להגיד לי מי אני – זו הייתה העבודה הקשה".
היא מסכמת: "אני אוהבת את איך שאני נראית עכשיו. אני חושבת שאני עדיין גדולה ועדיין לובשת בגדים במידות גדולות. יש לי את אותה הבטן ואותם ירכיים, רק בגרסה קטנה יותר. דימוי גוף חיובי לא קשור ללהישאר אותו דבר, אלא להעז לחיות בגאווה ובקול, בחברה שטענה שאין לך זכות להתקיים".
