הסרט "שכחו אותי בבית" מככב בצמרת של לא מעט דירוגים של סרטי חג המולד הטובים ביותר אי פעם, אבל לא צריך לחגוג את החג הנוצץ כדי לצפות או להנות מהקלאסיקה לכל המשפחה שיצא בשנת 1990 והזניקה את הכוכב שלה, מקולי קאלקין בן ה-10 למעמד של סופרסטאר.
3 צפייה בגלריה
מתוך "שכחו אותי בבית"
מתוך "שכחו אותי בבית"
מתוך "שכחו אותי בבית"
(צילום מסך)
מאז שיצאו הסרט הראשון והמשכו (המהנה באותה מידה), הבית שבו גרים בסרט בני המשפחה הפך לאתר תיירות פופולרי, ואם יצא לכם להיות במקרה בעיר וינטקה שבמדינת אילינוי, שם הוא נמצא, בהחלט ייתכן שגם אתם הלכתם להצטלם לידו ולקוות לזכות להצצה בקווין מקליסטר (שאותו גילם קאלקין) או בהוריו.
לאכזבתם של רבים מהמעריצים, כשהגיעו לבית המפורסם הם גילו שהוא כבר לא ממש נראה כפי שזכרו אותו, כי מאז 2018 הוא עבר כמה שיפוצים ושינויים. לא דרמטיים, אבל אתם יודעים איך זה - אסור להתעסק עם נוסטלגיה וזכרונות טובים של אנשים.
המעריצים אכן הביעו את כעסם ומורם רוחם, אבל שנת 2026 מביאה איתה בשורות משמחות: בשנה שעברה הבית עבר לבעלות של דיירים חדשים, שרכשו אותו ב-5.25 מיליון דולר – והם כבר הודיעו שהם מתכננים להחזיר את הבית למצבו הישן והמוכר, שבתקווה יעורר מחדש בקרב המעריצים את התחושות הנוסטלגיות והחמימות.
3 צפייה בגלריה
שכחו אותי בבית
שכחו אותי בבית
הבית שכולנו רצינו לגור בו
(צילום מסך מהסרט "שכחו אותי בבית")
סקוט פרייס, בעל הבית הנכנס, סיפר בריאיון לחדשות NBC5 Chicago: "היו בו כל כך הרבה צבעים יפים, וזה גרם לך להרגיש משפחתיות וכמו בבית. אנחנו רוצים להחזיר את הקסם הזה בחזרה", אמר.
האחוזה הענקית, שגרמה להרבה צופים לתהות במה עוסקים ההורים של קווין שאפשר להם לקנות אותה, נבנתה בשנת 1921, והיא בגודל מוערך של 836 מ"ר, עם חמישה חדרי שינה, שישה חדרי שירותים, ארבעה אחים, שני חדרי כביסה, שני ג'קוזי, חדר כושר, חדר קולנוע פרטי, מגרש ספורט חיצוני ובר רטוב.
בעוד שפרייס שילם, כאמור, קצת יותר מ-5 מיליון דולר, בשנת 1989 רכש אותו ג'ון אבנדשיין תמורת 875 אלף דולר, קצת לפני שהתחילו צילומי הסרט הראשון. "קשה להסביר אבל ברגע שהגענו והסתכלנו עליו, משהו בבית שבה את ליבנו. יש בו המון חלונות, ואהבתי את הסגנון שלו", הוא הסביר לאחרונה בריאיון. עם זאת, הודה שבגלל שהבית הפך למוקד עלייה לרגל עבור כל כך הרבה אנשים, הוא הרגיש לעיתים כאילו הוא "גר באקווריום".
לפי הדיווחים, מדי יום מבקרים בבית מאות אנשים, ובתקופת החגים העומס כל כך גדול עד שלעיתים נאלצים לסגור את הכבישים שמובילים אליו. "היה מוזר כשהסרט יצא ופתאום הגיעו אינספור מכוניות ואנשים שרצו לראות את הבית וצילמו אותו. אבל למדנו להנות מזה ולהשתתף בקסם של הסרט", סיפרה בתו לורן, שגדלה בבית.
עם זאת, היו כמה חלקים פחות טובים: "יש בסרט קטע שבו קווין מנסר עץ לשניים. ההורים שלי צפו בו וחשבו 'הם עשו עבודה טובה, זה נראה אמיתי'. התברר שזה אכן היה אמיתי. הם יצאו החוצה לחצר והבינו שהם באמת חתכו את העץ שלנו לשניים. העץ שקווין מנסר בסרט הוא באמת העץ האמיתי שלנו".משפחת אבנדשיין מכרה את הבית בשנת 2012, תמורת 1.6 מיליון דולר. קאלקין, היום כבר בן 45, סיפר בעבר: "חשבתי לקנות את הבית בעצמי, סתם בשביל הצחוקים", אבל בסוף ויתר על הרעיון.
3 צפייה בגלריה
מתוך "שכחו אותי בבית"
מתוך "שכחו אותי בבית"
מתוך "שכחו אותי בבית"
(צילום מסך)
יש לציין שהבית שימש רק עבור הצילומים החיצוניים, בעד שאת הסצנות שמתרחשות בתוכו צילמו בנפרד, על סט שהקימו במיוחד.
כריס קולומבוס, במאי שני הסרטים הראשונים, סיפר בעבר איך בחרו את הבית: "ידענו שאנחנו רוצים לצלם באזור הזה, ופשוט נסענו בו כמה שבועות עד שמצאנו את הבית הנכון. ואז צילמתי כמה תמונות שלו, שלחנו אותו לג'ון יו (מפיק הסרט) והוא אמר: 'זה מושלם. ככה בדיוק דמיינתי אותו'".
הוא הסביר: "היינו צריכים בית שייראה אטרקטיבי, חמים ומזמין, וגם יתאים לבלגן ולפעלולים שקורים סביבו. מסוג הבתים שאם היית ילד – היית נהנה להישאר בו לבד".