(צילום: ליהי קרופניק)
אוהב להיות סלב, לא מוכן לוותר על המוזיקה שלו, חרד לספר לילדים שהוא שוב נוסע לצילומי "הישרדות", צופה ימים שלמים באודישנים של "האח הגדול" שגם אותה הוא מנחה (וחוזרת לעונה חדשה ברשת 13), חולה על בילי אייליש, עושה ספורט כדי לא להיות בחרדה ולמד מיעל בר זוהר, אשתו והחברה הכי טובה שלו, מה זה רגש שיוצא כמו מבול. תפסנו את גיא זו־ארץ, 46, לשיחה בא'-ב'.
א' - אבהות
"אבהות זה מאתגר, ואני לומד בתנועה, מה כן ומה לא. בהורות החדשה אתה באובר הזדהות ואכפתיות לנפשו של הילד, ואני מוצא את עצמי נכנס למיטה בלילה עם יעלי (יעל בר זוהר, זוגתו של זו־ארץ - מ.ז) ואומר לה: 'אני חושב שעניתי לו לא יפה היום'. אני לא חושב שאבא שלי, שעבד בלילות ובימים כדי לפרנס את המשפחה, היה נוסע באוטו והשיח הפנימי שלו היה עסוק בזה. אני אבא לשלושה: יהלי, 12, אורי, 9 וליה בת הארבע וחצי. הילדים שלנו הם ילדים אנתרופוסופים מתוקים. הסכמנו שזו תהיה שיטת החינוך בבית כבר לפני הרבה שנים, אז גם הסכמנו על פחות מסכים. אין טלוויזיה בסלון, אלא רק בחדר המשחקים למעלה, וזה מוגבל לפעם בשבוע ביום שישי. ואין טלפונים. לייצר דבר כזה זו מלחמה נורא קשה, כי דורש ממך להיות יותר פעיל, וזה תיק פלילי, צריך להיות חזק בהפעלות. שנים הייתי ברמי קוב ובשחמט ובשש בש ובמשחקי דמיון, וזה קשה. אבל גם הרווחתי זמן איכות עם הילדים שלי, למרות שהם רואים ילדים אחרים בחוגים ובחוץ, ובאים בטענות על זה שאני אבא לא מאפשר. אבל אז, כשאני רואה אותם יושבים עם ספר, זה מדהים. אמא שלי, למשל, לא מבינה את זה. היא מזכירה לי איך אני ראיתי כל הילדות טלוויזיה וגדלתי יפה ואיך למדתי אנגלית רק מצפייה בסרטים בערוץ מידל איסט. זה ברור שהם עוד יבכו לפסיכולוג שאבא ואמא שלהם, שהיו אנשי טלוויזיה, ואכלו ושתו מהטלוויזיה, לא הסכימו להם לצפות, אבל נתמודד".
ב' - בילי אייליש
"נדלקתי על בילי אייליש בלי לדעת שהיא בת 17. שמעתי את 'באד בוי' באוטו ועפתי על זה, ובחזרות של 'האח הגדול' כל הזמן שמתי להם את זה. היא נשמעה אישה מהממת, יפה וסקסית, ולא היה לי מושג. ואז בשבת באו אלינו חברים, והבת שלהם בת ה־12 מספרת לי שהיא מעריצה שלה ומכירה אותה מהיוטיוב. ואז זה היכה בי. היא עושה את זה במינימום מאמץ והיא מדהימה, ואני רק מקווה בשבילה שזה לא יעשה לה נזק, הפריצה המטורפת הזו בגיל כזה צעיר. אני חושב על יעלי, שהייתה הכוכבת הכי גדולה במדינה בגיל הזה, וזה לא היה לה פשוט. צריך יכולת להכיל את זה".
ג' - גיל
"אני חושב שאני עדיין בעיצומו של משבר גיל ה־40. לא לימדו אותי להתמודד עם זה שהשנים עוברות, אבל שאני עדיין מרגיש נער. יש לי עם זה עניין. עוד 4 שנים אני חוגג יובל לקיומי, אוי ואבוי לי. ולא רק לי יש עם זה עניין, לחברה גם יש בעיה עם זה. כל הזמן שואלים אותי על הגיל, וכבר שנים שאומרים לי למלא את הקמטים במצח. בינתיים אני לא ממלא כלום. אני חושב שלגיל בקריירה שלי יש יתרון. אם לא היה לי את הניסיון הזה, לא יכולתי לעשות את מה שאני עושה. ואני עדיין נורא סקרן לעשות דברים חדשים. כשהציעו לי את 'האח הגדול' הרבה אנשים אמרו לי: 'מה אתה צריך את זה?'. אבל אני חייב אתגרים. אני עושה את 'הישרדות' כבר 12 שנים, עוד לא היו לי ילדים כשצילמנו את התוכנית הראשונה, זה משעמם נורא. אני אוהב את התוכנית ואת הפורמט, אבל לעשות משהו חדש זה מה ששומר עליך צעיר. ב'האח' זו הנחיה אחרת. על האי את צופה בי מהצד, מנהל את העניינים שם. ב'האח' ההתקשרות עם הקהל יותר אישית. עכשיו, בחזרות, אני ולירון (ויצמן, המנחה לצידו את התוכנית - מ.ז) צופים ימים שלמים באודישנים של המתמודדים ומדברים עליהם. אנחנו מכירים אותם עוד לפני שהם נכנסים לבית ויש לי כבר הימורים, ברור. אבל גם בשנה שעברה היו לי וכשלתי".
ד' - דבר שלא ידעתם עליי
"הייתי ילד פושטק, תלמיד לא טוב בלשון המעטה, למרות הרצון שלי. היו לי בעיות קשב וריכוז ואמא שלי כל הזמן הייתה אומרת לי: 'מה יהיה איתך? למה אתה לא כמו האחים שלך?'. בכיתה ז' המורה הוציאה אותי מהכיתה למסדרון וצרחתי בקולי קולות את שמה ואת המקצוע של אימה, ואז, כעונש, הייתי צריך לעמוד מול כל 600 התלמידים של ביה"ס א.ד. גורדון במשך שבוע בחדר האוכל ולקרוא את מכתב ההתנצלות שכתבתי. זו הייתה הפעם הראשונה שדיברתי מול קהל ואהבתי את זה. זה היה בית ספר שהוא כמו חממה משפחתית ואני מתגעגע אליו. לפני כמה ימים הייתי באזור, נכנסתי לשם והתרגשתי".
ה' - "הישרדות"
"יום אחד לפני 12 שנה, הסוכנת שלי התקשרה ואמרה לי: 'עושים אודישן לתוכנית הריאליטי הכי גדולה בארה"ב'. אמרתי: 'אני רוצה', למרות שלא ראיתי את זה בחיים. ישבתי במשך כמה לילות וראיתי את כל העונות. הבנתי שהמנחה של 'הישרדות' צריך להיראות כמו איזה מרלבורו־מן כזה, לועס תנינים קשוח. אבל סחבק לא לועס תנינים. אז התחפשתי למנחה אמריקאי. יצאתי לקניות ב'ריקושט' וב'למטייל', קניתי ב־9,000 שקל מכנסיים אמפיביים וחולצה חסינה מאש ונעלי טימברלנד, וכך הגעתי לאודישן. ישבו שם איתי אנשים מאוד מפורסמים, אני רואה את כל המועמדים האחרים מסתכלים עליי בקטע מזלזל של: 'תראו את הפאתט הזה, איך הוא השקיע, העלוב'. נכנסתי, עשיתי את הקטע שלי וברחתי הביתה. ממש לא חשבתי שזה בכיס שלי, רק רציתי לצאת בלי שעוד פעם יראו אותי עם הבגדים האלה. אחרי יומיים קיבלתי טלפון".
ו' - ויתור
"חשוב לי לא לוותר על שום דבר שאני אוהב ועושה לי טוב. אז כן, אני גם מנחה וגם שחקן וגם זמר, והמוזיקה זה הדבר שאני הכי מחובר אליו והכי אוהב לעשות. זה שאני מנחה את 'האח הגדול' זו לא פשרה, אבל מוזיקה זו דרגה רוחנית הכי גבוהה, גם רב יגיד לך את זה. אני כבר 8 שנים מופיע עם אחי רועי במופע לדינו ופיוט מבית אבא, וזה דבר נפלא, אבל היה רגע שגם ניסיתי לעשות קריירה כזמר. בסוף העונה השנייה של 'הישרדות' הוצאתי שירים לרדיו, וזה לא התקבל שם טוב. היה להם קשה עם הרבגוניות, איך יכול להיות שהמנחה הזה הוא גם זמר. עבדתי על זה שנים, אספתי חומרים, עשיתי חזרות, הקלטתי באולפן, ואז הביטול הזה מהם כמעט גרם לי לוותר. מזל שלא, כי אז נולד הפרויקט של הלדינו ופתח לי עולם שלם של היכלי תרבות מפוצצים ב־600 איש. וזה מדהים".
ז' - זמן
"אני מנסה ללמד את עצמי לקחת את הזמן. קשה לי עם שעתיים-שלוש פנויות. כשאני מסתכל על אבא שלי החרוץ, אני מבין שזה משם. אני לא יודע להישען אחורה. בתקופות הפחות עמוסות בקריירה שלי, עוד לא לימדתי את עצמי לא להיכנס לסרטים, לקושי ולתסכולים. יש לי חברים במקצוע שיודעים לעשות את זה. קמים מאוחר והולכים לים. אני מנסה ללמוד מהם".
ח' - חידוש נדרים
"כן, הבנתי שזה קורה עכשיו. מה חידוש נדרים? רק התחלנו, הכול טרי. אתמול היינו מתחת לחופה. נדרתי, חתמתי, הדיו עוד לא יבשה על הכתובה. דברי איתי כשאהיה בן 70. כרגע אני לא מרגיש צורך לחדש כלום".
ט' - טלוויזיה
"אם היית שואלת אנשים שהכירו אותי כנער אם יש סיכוי שאני אהיה איש טלוויזיה, לא נראה לי שמישהו היה מאמין. הייתה התקלפות, הייתי נורא ביישן, כדורסלן קשוח שמצחיק את החבר'ה, לוחם על המגרש - כזה. מי שנתן לי להאמין בעצמי היה צדי צרפתי. הוא ביים אותי בצבא בלהקת חיל האוויר, ואיך שהשתחררתי לקח אותי לכמה פרויקטים - ביניהם זה ששינה את חיי ומסלולם, 'בוסתן ספרדי'. הוא תמיד אמר לי: 'גיאצ'יק, המצלמה אוהבת אותך' (עושה חיקוי מושלם של צדי - מ.ז). בשנים הראשונות שלי מול המצלמה אמרתי לעצמי: 'אני יכול יותר'. זה היה תהליך. יש אנשים שקל להם באופן טבעי ולי זה לקח זמן. הניסיון עשה את שלו".
י' - יעלי
"החברה הכי טובה שלי. כשהייתי מסתכל עליה בצעירותי, עוד לפני שהיינו ביחד, היא נראתה לי הכי פתוחה ומשוחררת, ומה שהכי בלט בה זה החום שיצא ממנה. כשהתחלנו לצאת אני הייתי מאוד קמצן, חסכן ברגשות מהפחד שלי להיפגע, כי חטפתי בעבר. היא פשוט לימדה אותי מה זה רגש שיוצא כמו מבול. יש לה יכולת להעניק אהבה ואכפתיות וחום, וזה מידבק. היא כוכבת ענקית אז אתה מצפה שהיא תהיה כל היום סביב עצמה, אבל אז אתה מגלה שיש בה נתינה, שהיא חברה הכי טובה לי ולאחרים, ואני מקווה שעם השנים קצת נדבקתי בזה. על מה אנחנו רבים? על הכול, מה זאת אומרת, אנחנו בעל ואישה! היום ב־4 בבוקר רבנו מי יקום לקחת את אורי לטיול זריחה־שקיעה עם הכיתה. 8 מעלות בחוץ וחושך. היא ניצחה בסוף ואני הלכתי, אבל הפשרה הייתה שהיא תקום להכין לו סנדוויצ'ים. לשנינו יש עבודה יום־יומית, היא עם 'הדוח היומי' ואני עם 'האח' עכשיו, ויש לנו 3 ילדים. יעלי על הלו"ז. אם לא היא, היו מתקשרים אלי מבית ספר עם ילדים ששכחו אותם ליד הברזלים. היא מנהלת את זה במקצוענות ויודעת בכל שעה מי ייקח אותם מאיפה ולאן. פעם זה היה מייצר ריבים, היא השתגעה מזה שאני מנותק מזה, היום היא כבר ויתרה לי".
כ' - כבישים
"הכבישים בארץ נהיו אזור מלחמה ואני לא יודע מה עוד צריך לקרות כדי שכולנו נבין שאנחנו לא יכולים לענות לווטצאפ ולהשתעשע עם האינסטגרם בזמן הנהיגה. החטאים האלה מביאים להרג של אנשים. אני מת מפחד שיום יגיע ואהיה לא זהיר לרגע, ואני אוריד מישהו. אני גומע מאות אלפי קילומטרים עם הרכב שלי בדרך להופעות ואני לא שם את הטלפון מולי, לא שם. אני מוריד כל מיני פודקאסטים ושומע, מעיף את הטלפון ממני, וזהו. כל אחד צריך למצוא משהו שעוזר לו לחסום את ההפרעה הזו, כי זה כבר בריתמוס שלנו, לבדוק כל כמה דקות מה התחדש".
ל' - לירון ויצמן
"היא קיבלה אותי נורא יפה. רגע אחרי שההודעה יצאה לעיתונות היא שלחה לי הודעה קולית נורא יפה ומרגשת. בעונה הראשונה לא יצא לנו להיות הרבה יחד כי היא יצאה באמצע לחופשת לידה אבל אני חושב שאנחנו מאוד דומים ברצינות שלנו, במעורבות שלנו ובאנרגיה שלנו. יש ביננו חיבור קל וכיפי וטבעי בלי מאמץ. בזוגיות טלוויזיונית זה או שיש או שאין, ואני כבר יודע שיש. לעבור מהנחייה סולנית להנחייה זוגית זה מאוד כיף, זה משהו משחרר. אתה חולק את האחריות עם עוד מישהו, ויש פינג פונג וזה נחמד וכיף".
מ' - מתוקים
"חולשה גדולה. אני מת על מתוק ובכלל על אוכל. אני ילד של סבתות שהדבר שהיה הכי חשוב להם זה אם הילד אכל. יעלי, לעומת זאת, באה מבית פולני דה לוקס. שם לא מכירים ארוחות ערב ואת השפע הזה, וזו תמיד הבדיחה בינינו. אנחנו מזמינים את המשפחה ואני עומד ומבשל ועושה מלא סירים, ואז אני נכנס לחרדה אמיתית שיכול להיווצר מצב שמישהו יגיד: 'אפשר עוד מהעוף?' ואני אגיד: 'נגמר'. ויעלי אומרת לי: 'תגיד אתה נורמלי? תראה - יש גם אורז, וקציצות ודגים. מה אתה דואג?'. אבל באתי מבית טריפוליטאי של שפע אין־סופי וסירי ענק ומיליון קינוחים ומתוקים, וככה אני רגיל. בשישי האחרון הזמנו את המשפחה ונכנסתי לטירוף הזה. הכנתי מלא אוכל, ובשבת בלילה אני חוזר מהופעה ורואה את יעל נלחמת עם המקרר ומנסה לסגור את הדלתות שלו, עצבנית רצח, ואומרת לי: 'לא מספיק אוכל, אה?'. אני אחראי על הבישולים בבית. עם יעל זה כבר לא יקרה, היא ניסתה, השתדלה, נתנה את כל כולה, לא קרה. מה שכן, היא עושה עוגות חלום".
נ' - נסיעות
"את חושבת שזה חכם שאני אגיד שאני חולה על הנסיעות ל'הישרדות'? שזה יתפרש נכון שאשתי והילדים יקראו שחודש אחרי שאני חוזר מ'הישרדות', אני כבר מחכה לנסיעה הבאה? הנסיעות האלה מאתגרות מאוד את כל המערכת ומערערות את התא המשפחתי. אני נוסע לחודשיים, או אפילו לחודשיים וחצי. לפעמים אני חושב שהילדים כבר התרגלו, אבל הרגע הזה שהם שומעים שאני נוסע שוב הוא רגע קשה שממש מטלטל אותי. הם חווים את זה כנטישה, ולמרות שאני מדבר איתם משם כל יום ושולח להם סרטונים, הבן הגדול שלי עדיין יכול להגיד לי: 'אבא, אל תיסע, שייקחו מנחה אחר'. ושלא תחשבי שזו נסיעת חלום. זר לא יבין זאת, את רמת הסיזיפיות של העבודה היום־יומית שם, מהבוקר עד הלילה, שגרת צילומים מאוד קשוחה ואינטינסיבית שאי אפשר להרים בה את הראש. אין חופש כמעט, 18 שעות ביום, 7 ימים בשבוע. אבל אני אוהב את זה, העשייה הזו ממכרת".
ס' - סלב
"אני אוהב להיות מפורסם, זה לא מפריע לי. גילויי אהבה מחזקים אותי, זה תמיד בא לי טוב. כשאני הולך לסופר ומחכות לי נשים מבוגרות שבאות ואומרות לי שהן שרופות עליי, זה כיף לי. לילדים שלי זה נורא קשה, זה מאיים עליהם. יכולה להגיע פתאום קבוצת ילדים ולהתלהב ויתחילו שריקות וצעקות, ואז הם ישר מתכנסים בעצמם, כי הם רוצים אותי לעצמם. אני מנסה להסביר להם. אני אומר: 'תחשבו לרגע שאבא הוא ערן זהבי, ואתם הייתם פוגשים אותו, הייתם רוצים סלפי, נכון?'. אני לא ערן זהבי, אבל זה עוזר להם להבין. אני מתמודד עם העניין של הפרסום בחום ובשלום, אבל להם זה פחות קל".
ע' - עבר
"מה שהיה לפני יעלי, זו היסטוריה. נכון, ליאת אחירון ואביגיל אריאלי הן אקסיות שלי, איך את זוכרת בכלל? רוב השנים הייתה לי בת זוג. אביגיל הייתה מבוגרת ממני ב־7 שנים, זה לא באמת כזה עניין. אני הייתי בן 27, היא בת 34. אם זה היה הפוך אף אחד לא היה עושה מזה עניין. לפני יעלי הייתה לי תקופה של רווקות של שנתיים, וגם אז בזבזתי את הזמן בצורה מוחלטת. לא הייתי עם בנות ולא כלום. הייתי בן 30 ובפעם הראשונה בחיי גרתי לבד, עם האופניים והפסנתר. לא רציתי זוגיות ולא כלום. הייתי נוסע לתיאטרון הבימה, פעמיים בשבוע למורה שלי לפיתוח קול ביפו, וזהו, כל השאר בבית. לא רציתי סתם, לא היה לי כוח לזה. ממעוף הציפור זו הייתה תקופה חשובה, שהייתי צריך לנקות את עצמי".
פ' - פששש...
"כמה אותיות עוד יש? הרגת אותי!".
צ' - ציפרלקס
"כשראיתי את החשיפה של אסי עזר ועכשיו גם שלומי קוריאט, מאוד הערכתי את זה. אני לא יודע אם הם יודעים אבל הם מחזקים המון אנשים שמשתמשים בצירפלקס בחשאי ובתחושה שמשהו לא בסדר איתם. זה גם חיזק אותי, כאדם שעובר רגעים קשים וחרדה. אני לא לקחתי אף פעם תרופות פסיכיאטריות אבל במשפחה שלי זה הולך חזק. בסוף זה לא שונה מאופטלגין או אקמול. אני משתמש בספורט, זה מה שעוזר לי. בשנים האחרונות אני רץ. השעון המעורר שלי הוא על 05:40. ב־06:01 אני כבר בחוץ, רץ 12-8 קילומטרים. בלי מוזיקה, רק מחשבות, וזה ממש מנקה אותי".
ק' - קמפינג
"לא קל לי. היו לי תקופות שלא הייתי לוקח את הילדים לים כדי שלא יכניסו לי חול הביתה. אבל אנחנו עושים קמפינג לפעמים. רק אל תבקשו ממני לפתוח ולסגור את האוהל, זה לא יקרה. אני אלוף בהדלקת אש, אני על האוכל בכיף, אבל לסגור ולפצח אוהל - לא מצליח".
ר' - רשתות חברתיות
"אני אוהב את האינסטגרם, כי תמיד אהבתי לצלם. אני רואה את הדור הזה של האינסטגרם והטיק טוק וזה מגניב, זה נותן במה ליצירתיות. הם ממציאים שירים וריקודים ויש מקום לדברים הפחות מוקפדים. זה השפיע גם על הטלוויזיה ואת יכולה לראות את זה בכל ריאליטי. אבל יעלי ואני לא שמים את הילדים ברשת. שיגיעו לגיל וישימו את עצמם. והאמת היא שאנחנו גם לא מצלמים את החיים האמיתיים. הרי זו אידיאליזציה של הדבר. אנחנו יכולים להיפגש בבוקר, לריב נורא, להיות מבואסים, ואז בערב לעשות תמונה משותפת בחיוך לאינסטגרם. הרגעים הפחות נעימים שלנו לא שם. זה חארטה, וכולנו אותו דבר".
ש' - שבת
"אני מאוד אוהב את השבת ומחכה לה. עכשיו, בכל שבת אני בצהריים כבר יוצא לנווה אילן, וזה באסה. שבת אצלנו היא שבת מאוד משפחתית. אני ממשיך את המסורת מהבית שלי, עושים קידוש וארוחת שבת. נכון שזה נשמע מושלם? אז קאט לאחד הילדים שלא מוכן לשבת בשולחן, ואני מת להתעצבן עליו. הקטנה שופכת כוס שלמה על השולחן, שני אלה רבים. ועדיין, זה מקום המפגש שלנו. במהלך השבוע, כמה זמן יש לנו יחד? הם בחוגים ובבית ספר וזה לא משאיר זמן. בשבת בבוקר אני הולך לבית הכנסת עם חבר שלי. יש לנו בית כנסת ספרדי קטן בשכונת מורשה ברמת השרון, עם קהילה מאוד מרגשת ומעורבת, וזה מזכיר לי את הילדות".
ת' - תחזית
"מה יהיה פה? לא יודע. העובדה שהולכים לבחירות שלישיות זה קטסטרופה. הכספים שהולכים להישפך הם מיותרים וזה מעצבן נורא. יוקר המחיה במדינה הזו הוא פסיכי, ואני חושב על הילדים שלי שיהיו בוגרים ויחיו במדינה הזו ולא נראה לי שישתנה הרבה. בסוף כל משפחה חיה פה סביב עצמה, הקושי שלה וההישרדות שלה, וקשה לרתום אנשים למאבק חברתי. אבל די, אנחנו מסיימים את הכתבה בדיכאון, זה לא טוב. נשנה את זה מייד. אני אופטימיסט. אני חולה על הארץ ולא הייתי רוצה לחיות בשום מקום אחר בעולם. יותר טוב, לא?".
