השנים האחרונות בחייו של גל זהבי (30) היו מלאות שינויים ותהפוכות. יוצר התוכן הקולינרי שיתף את מאות אלפי עוקביו באינסטגרם ובטיק טוק על התמודדותו עם המשקל שלו וההחלטה להשתמש באוזמפיק. תוך כדי, הוא ובת זוגו נפרדו והוא גם העתיק את מקום מגוריו מאשדוד, שם גר כל חייו, לתל אביב.
פודקאסט הברזייה – (גל זהבי)
"קודם כל אשדוד היא באמת בית, אני חושב שהיא המקום הכי טוב שיכלתי לגדול בו", הוא ממהר להבהיר. "אבל בגיל 29 ו-11 חודשים הרגשתי 'אובר' ממנה. זה נשמע נורא, כאילו שמיציתי את האנשים וזה לא נכון. פשוט הרגשתי שאני לא מתפתח ולא גדל".
האשדודים נעלבו?
"מאוד. אמיתי. יש לי חברים שלא מוכנים לקבל את זה. זה מבאס, אני מתגעגע לאשדוד, אבל הייתי חייב את זה. קודם כל גרתי ביחידת דיור של ההורים, ועם כל הכבוד לזה שאימא שלי עטפה לי את החיים והיא כזו מאמא-בר, היא לא נתנה לי שנייה אחת להרגיש לבד. אז אזרתי אומץ ואמרתי להם שאני עובר לתל אביב. בינתיים אני מאוד מרוצה מהתוצאה והלוואי שזה יביא גם זוגיות".
ספר על חיי האהבה בעיר הגדולה.
"הייתי בקשר שנגמר בפברואר האחרון, ואיתו גם קיבלתי את האומץ לצאת מהבית. תל אביב מביאה לחיים שלי דברים חדשים שלא היו לפני, והתנסויות שלא הכרתי. חברים הכריחו אותי להוריד אפליקציות, אז הורדתי באמבל וזה היה מאוד מוזר. אנשים כתבו לי באינסטגרם 'יש לך מתחזה בבאמבל', שזה מחמיא וחמוד כאילו אין לי צורך למצוא זוגיות ואהבה. אני בן 30, מבחינתי תן לי שנה טובה ועוד שנה ותשעה חודשים אני כבר אהיה עם. אני מרגיש שאני כבר ממש בשל".
4 צפייה בגלריה
"תל אביב מביאה לחיים שלי דברים חדשים שלא היו לפני, והתנסויות שלא הכרתי". גל זהבי
(צילום: עמית נעים)
לפני כמה חודשים סיפרת לי שהשתמשת באוזמפיק כדי לרדת במשקל. איפה זה עומד היום?
"נשברתי. התקופה ההיא הייתה מאוד לא חיובית, ממש חוויתי אותה בצורה רעה. הייתי בדיכאון והיום אני מבין כמה זה השפיע על המערכת יחסים שהייתה לי באותו זמן. לפני שבוע וחצי התחלתי לקחת כדור שנקרא ריבלסוס, שזה המקביל של האוזמפיק. אגב, עדיין לא סיפרתי את זה לאף אחד, אפילו חברים שלי לא יודעים".
למה?
"אני מרגיש שקצת נכוויתי מכל ההליך הזה של לשתף. רתמתי את כל האנשים איתי למסע הזה, והרגשתי שאכזבתי אותם יותר ממה שאכזבתי את עצמי".
ובכול זאת חזרת לקחת כדור דומה.
"אני נותן לעצמי הזדמנות. זה משהו אישי שאתה עובר עם עצמך וזה אישיו יומיומי בכל דבר, אפילו כאן בקיוסק - לקחת סנדוויץ' או לא? המוח לא חושב, הוא לא בוחר, הוא פשוט עושה. וזה להיכנס לתהליך הזה עוד פעם ולחשוב על מה יהיה ואם יהיו תופעות לוואי. לפני ארבעה ימים היה לי לילה נוראי ממש, הקאות וכל מה שאתה יכול לדמיין.
"אלה תופעות מוכרות, אבל אומרים שיש יום אחד נוראי ואז הגוף מתרגל. אגב, הכול זה חוויה אישית שלי. מי שרוצה ומעניין אותו, תתייעצו עם רופא. אצלי הכול מפוקח עם רופא ודיאטנית".
אתה רואה כוכבים הוליוודיים שמשוויצים בגיזרה החדשה שקיבלו בזכות האוזמפיק, ושואל את עצמך איפה טעית בדרך ולמה אצלך לא עבד?
"זה לא עובד כי הדיסקט צריך להתחלף. אני חושב שאצל כל אחד שסובל מכמיהה מוגזמת לפחמימות ולסוכרים או שסובל מהשמנת יתר, הדיסקט בסוף הוא זה שמביא אותך לעמוד מול המקרר ולקחת שוקולד במקום כפית קוטג'. אני צריך להתאהב בספורט, להתחיל לאכול בריא וגם לאמץ הרגלים שלא נוחים לי. אני אוהב בסוף היום לשבת מול הטלוויזיה ולפרק פיין גלידה כאילו זה כוס מים. אתה מבין שזה בעייתי. יש לי אכילה רגשית. אני עכשיו אצא מהריאיון הזה והיה לי טוב, אז אני הולך לקנות לעצמי שוקולד.
"יכול להיות שאני אשב בבית אחרי ארוחה מטורפת עם החברים, ובלגנים וכיף, ואז הם הולכים ובא לי עוד משהו. למה? למה הדחף הבלתי נסבל הזה כל הזמן מחלחל ודופק בדלת? הדימוי העצמי מתרסק כל פעם מחדש, בטח למי שעושה השוואות לבני גילו או לקולגות, שאגב גם אני חוטא בזה".
תסביר.
"מה לעשות, עם כל הביטחון שיש לי, זה עדיין פוגש אותי בעבודה. יוצרי תוכן שהתחילו הרבה מאוד אחריי ולעומתם אני כבר די דינוזאור, כבר עשו לי עשר-אפס. אם זה בקמפיינים, בעוקבים, בתהילה. ואתה שואל את עצמך, 'מה אני עושה לא טוב?'. זה המרדף להצלחה, אתה נכנס לאיזשהו לופ של כולם מסביבך עצמאים, מצליחים, מתקדמים בחיים ובעלי עסקים. אני מרגיש שאני מצליח אבל לא מספיק מצליח לעומת האחרים".
החיצוניות של בחור מלא זה משהו שאתה סוחב איתך מילדות?
"בטח. בכול מקום, בכל פסיק בחיים. מההבנה של הנוכחות והפיזיות שלי. אני לא חייב להתלהם ולהיות גדול או צעקן, אני פשוט נוכח. זו המגירה הראשונה שלי שנפתחת ואני אף פעם לא יודע איפה המגירה הזאת פוגשת את הצד השני. הרגע המביך הזה בדייט ראשון, שיוצאים מגבולות התמונות ואני אומר בראש, 'ואם היא פתאום תגלה שאני יותר שמן ממה שחשבה?', או 'יש לי ראש גדול יותר ממה שהיא דמיינה'. בסוף אנשים נפסלים על פסיקים. הרצון להיות נוכח בחדר בכל סקאלה שהייתה לי בחיים, התחילה קודם כל מתחושה של אני שמן ואולי פחות ראוי.
"משקל זה סוג של כישלון בעיניי. כשאני בעודף משקל אז כנראה נכשלתי בלשמור על עצמי. זה כישלון פיזי שהולך איתך לכל מקום ורואים אותו, אתה לא יכול לברוח ממנו. והחברה היום היא עדיין מאוד שמנופובית, אם זה בחנויות הבגדים או במחשבה בכול אודישן שאני עושה, שאולי לא יקבלו אותי כי אני שמן. אפילו בלהיכנס למעלית בקופת חולים. ישבתי ליד מישהו במטוס ומהרגע הראשון הוא ניגן לי שיהיה לו לא נוח כל הטיסה. למה, כי יש לי לב רחב?"
באיזה שלב זה הבנת שאתה צריך לעשות שינוי?
"כל הזמן. ההורים שלי רואים אותי פעם בשבוע ואמא שלי אומרת לי, 'גלגול, אתה חייב'. כשהיא אומרת את זה אני יודע שעליתי. למרות שאני שומר על אותו סטטוס קוו, על המספר הנוראי הזה שנקרא 130 קילו.
"ההתעסקות הזאת, אם עליתי או לא, מפחידה אותי ואני ממש לא מתעמת איתה. אבל בסוף צריך להבין את המשמעות של בריאות. אתמול ביקרתי בבית החולים שתי בנות שמתמודדות עם הפרעת אכילה. אתה שם חמש דקות ומבין כמה הבריאות זה הכול, כי יש אנשים שנגמר להם, ירד עליהם המסך השחור ואין משם דרך חזרה. צריך למצוא את הכוחות האישיים ולהבין שנחמד שאוהבים אותי ככה ואומרים לי כל הזמן 'אל תרזה, אתה כבר לא תהיה כזה חמוד', אבל אני אהיה שמן-מחמד גם אחרי, אני מבטיח לכם. אתם תהנו ממני גם אחרי השינוי".
צפו בריאיון המלא בראש העמוד, או האזינו לו ממש כאן!
בר זגה
גל זהבי: "כשאני בעודף משקל, כנראה נכשלתי בלשמור על עצמי. זה כישלון פיזי שהולך איתי לכל מקום וכולם רואים"
01:02:41
