"ביומיים הראשונים שפרצה המלחמה קפאתי, לא הייתי מסוגלת לעלות אפילו סטורי", משתפת אותנו בשיחת טלפון משפיענית האוכל המצליחה רוחמה שטרית, שהפכה בשנים האחרונות לסנסציה ברשת עם מיליוני עוקבים וצפיות ברשתות החברתיות.
שטרית בת ה-52 מתגוררת כבר למעלה מעשרים שנה יחד עם משפחתה בבוסטון, לשם הגיעו בעקבות רילוקיישן שעשה בעלה ומאז השאר הוא היסטוריה.
שטרית, מורה במקצועה, מצאה את עצמה בתקופת הקורונה מתנסה בתחביב חדש כשהחלה לעלות מתכונים לרשת, מתובלים במבטא ישראלי. היום היא כבר אימפריה במונחים בינלאומיים עם 1.1 מיליון עוקבים באינסטגרם וכבר חצתה את רף 2 מיליון הלייקים בטיקטוק.
את השיחה אנחנו מצליחים לקיים בין אזעקה אחת לשנייה. שטרית כבר שבוע בארץ והיא מודה שעד הרגע האחרון התלבטה אם לטוס. "הוזמנתי על ידי חן מזיג לפעילות הסברה שיזם 'מכון תל אביב למאבק באנטישמיות' יחד עם משלחת של עוד עשרים משפיענים מכל רחבי העולם. אני מודה שביום של הטיסה שקלתי ברצינות לבטל את הכל, פחדתי מאוד. ידעתי שיש פה סיכון אבל בסוף אמרתי לעצמי שיהיה בסדר".
ומה קרה ביום שבת כשפרצה מלחמה?
"המלחמה האחרונה שחוויתי כאן הייתה מלחמת המפרץ, רוב המשלחת שהגיעה לכאן עדיין תקועה ומחכה לחילוץ. בבוקר של יום שבת הייתי בלובי של המלון שתיתי קפה כשהחלו האזעקות, ירדתי למקלט ומהר מאוד אחי הגיע לאסוף אותי, עכשיו אני אצל אמא שלי בחיפה".
נלחצת?
"הייתי מאוד נסערת, זו חוויה מלחיצה. נבהלתי מאוד, לא הכרתי את עצמי ככה. ביומיים הראשונים לא עשיתי כלום, קפאתי. לא הייתי מסוגלת אפילו להעלות סטורי, שזה מאוד חריג בשבילי. לקח לי זמן לעכל את מה שקורה, הייתי צריכה לצאת בסוג של הצהרה לעוקבים שלי וסיפרתי לכולם שאני פה ותודה על האהבה והדאגה".
הצלחת לבשל בין האזעקות?
"כן, אני בדיוק עובדת על ריל למתכון של קציצות בשר, אנשים מחכים לזה. בישלתי והרגשתי שזה מרפא לי את הלב".
איך זה מרגיש לבשל מתכונים ישראלים לעולם שלא ממש בעדנו?
"יש לי עוקבים מכל רחבי העולם, רובם לא יהודים. קיבלתי הודעות מעוקבים איראנים מכל העולם שאמרו לי תודה. אני מקווה שעכשיו הפור יתהפך לטובתנו. אני יודעת שזה שאני ישראלית גורם לאנשים לא לעקוב אחרי. קיבלתי הרבה שנאה בשנתיים האחרונות. תבין, אני באה מבית עיראקי וגדלתי בטירת הכרמל שזה קיבוץ גלויות למטבחים, כולנו עושים אוכל מזרח תיכוני".
ובכל זאת איך את מצליחה לשמור על איפוק?
"אני פשוט לא עונה להם. אני מאוד מקצועית, אני שוחרת שלום. הסברה זו עבודה מאוד קשה, אני חושבת שהסברה שאני עושה לישראל היא אחת הטובות. אני מראה את ישראל בעיניים היפות, מספרת לעוקבים שלי מה זה ארוחת שבת בבית ישראלי. לימדתי אותם מושגים שהם לא הכירו, האמריקנים לא ידעו מה זה בהרט, לימדתי אותם לעשות טבית, גילו את הסומק - וזו ההסברה הכי טובה שיש. אם מישהו היה אומר לי לפני עשרים שנה, כשהגענו לבוסטון, שהיום אני אעמוד וארצה בפני ארגונים יהודים בכל רחבי ארצות הברית לא הייתי מאמינה בחיים. אני ישראלית בלב ובנשמה, הייתי בצבא. אני חושבת ומאמינה בכוח שיש לאוכל לקרב, אוכל זו שפת האהבה".
איך את מסבירה את סוד ההצלחה שלך, למה דווקא את?
"במשך 25 שנה היית מורה, וכשפרצה הקורונה החלטתי לעשות משהו אחר, אולי זה קשור לעובדה שהייתי לפני גיל 50. תמיד אהבתי לארח ולבשל. תבין שעד אז לא היה לי אינסטגרם בכלל, הייתי אמא של פייסבוק. אני לא בת עשרים שמחכה ללייקים, אני אמא שהתחילה קריירה חדשה בסוף שנות ה-40 שלה".
אז הכל הלך חלק?
"היו עליות ומורדות, לא קל להפוך מאנונימי למפורסם. אני הולכת בנחלת בנימין וכל כמה שניות אנשים עוצרים אותי לסלפי. קיבלתי כל כך הרבה אהבה בישראל שזה שווה את הטילים. הנשמה שלי הייתה זקוקה לאהבה, בקיץ האחרון איבדתי את אבא שלי כדורי אהרון".
את זוכרת מה היה המתכון הראשון שהביא לך את הפריצה?
"זה היה מתכון לכרובית שלמה צלויה בתנור עם טחינה ירוקה, הוא זה שפתח את המעברים לעוקבים".
איפה את בעוד שנה מהיום?
"החלום שלי לפרוץ לעוד מדיות, תוכנית בישול בארצות הברית זה משהו שאני שואפת אליו ומקווה מאוד שיקרה".
ועם מי היית שמחה לבשל?
"הייתי מאוד שמחה לפגוש את חיים כהן, הוא עוקב אחרי באינסטגרם".
