השבוע פרסם הצהובון "נשיונלאינקווירר" את כתבת "50 הסלבס עם הגוף הכי טוב והכי רע לים", שעוררה לא מעט הדים. הרשימה, כמו שאפשר להבין מהכותרת, כללה הרבה ביקורת ועקיצות כלפי המראה החיצוני של הסלבס המופיעים בה. טעם רע במיטבו, והסיבה שרבים הזדעקו נגדה הייתה פשוטה – לכתבות מהסוג הזה, שמתבססות בעיקר על ביוש גוף, כבר אין מקום בתרבות של ימינו. בעבר, לעומת זאת, אין מנוס מלהודות: הן היו עניין שבשגרה.
מבט על מגזינים מפעם מעלה אבחנה מטרידה – רבים מהם לא בחלו באמצעים למשוך קוראים, במיוחד כשאלו נעשה על חשבון הסלבס המסוקרים. השמצות, לגלוגים, עירום ושמועות לא מבוססות, הכל בא בחשבון. ולא מדובר רק על עשורים אחורה, אלא ממש עד לשנים האחרונות. החדשות הטובות הן שמסתמן שינוי חברתי גדול שגם התקשורת היא חלק ממנו: עידן ה"מי טו" הוכיח את עצמו כמביא בשורות לא רק בכל הקשור להטרדות מיניות אלא בכלל בדרך שבה החברה ניגשת ומתייחסת לזולת.
אם בעידן של דונלד טראמפ היה נראה שה"פוליטיקלי קורקט" נמצא בסכנה – בכל זאת, האיש הכי חזק בעולם עשה כל שביכולתו כדי להוכיח שהוא רחוק שנות אור מהגישה הזאת, כיום אנחנו עדים למציאות שונה לחלוטין: על בריונות כבר לא מעלימים עין ולא סולחים בקלות (ויותר מכך, אחת הנגררות שהביא איתו ה"מי טו" הוא ה-Cancel Culture, תרבות הביטול שהביאה לכך שכוכבים רבים נאלצים להתמודד עם השלכות מעשיהם ומגלים שהרשת זוכרת הכל), ונראה שיש מאמץ גדול, ורואים את זה בעיקר בכלי התקשורת למיניהם, שלא לפגוע, להקפיד על כמה שיותר הכללה וגיוון של תרבויות, ובגדול – להשתדל להיות טובים יותר.
כל זה הביא לכך שהמדיה עברה שינויים מהותיים בשנים האחרונות. נושאים שעמדו בראשם של כתבות שער וכותרות ראשיות, הפכו לשנויים במחלוקת וכבר אין להם מקום, ואם כן – הם מוצנעים ומוחבאים בעמודים הפנימיים. אפשר להגיד שהמגזינים ואתרי הבידור מיישרים כעת קו עם הנורמות החברתיות: הצורה בה הם התנהלו בעבר הייתה לא פעם שוות ערך לבריונות ונטועה עמוק בשליליות אבל מכיוון שהייתה סביבם הילה של בידור ושעשוע, זה נתפס כמשהו לגיטימי (וכפי שכתבנו השבוע, גם אנחנו ב-Pplus נתנו לכך יד לפעמים). למרבה השמחה, זה כבר לא המצב. כל זה אינו אומר שכתבות מהסוג המדובר חלפו לגמרי מהעולם - אבל הן הופכות לנדירות יותר ויותר וכמעט ולא תמצאו אותן במגזינים שמכבדים את עצמם.
שיימינג לגוף
באדי שיימינג - או בעברית: ביוש גוף - היה בעבר נושא לכתבות מהן הצהובונים עשו מטעמים. היה קשה למצוא גיליון שלא כלל תמונות מחמיאות של סלבס לצד כותרות ענק המתייחסות למראה שלהן (לרוב היו אלו נשים): זו נראית מוזנחת במיוחד, האחרת לבושה באופן מחריד ומה נסגר עם הכוכבת הדקיקה לשעבר שעלתה לאחרונה במשקל, האם היא בהיריון או שסתם נכנעה לתאוות המתוקים? חלק מהכותרות הביעו סקרנות ואחרות דאגה מזויפת ("האם הכל בסדר בחייה האישיים?"), אבל השורה התחתונה הייתה שמדובר בלעג וצחוק על חשבונן.
למרבה השמחה, אלו סוג הכתבות שנראה שחולף לו מהעולם. התחושה הרווחת כיום, היא שזה פשוט לא לעניין לצחוק על אנשים. וכן, מוזר להגיד כזה דבר – הרי מדובר במשהו שאמור להיות מובן מאליו, אבל במקרה של כוכבי הוליווד החוקים היו שונים: הם זוהרים, נוצצים, מיליונרים וגרים באחוזות פאר – ולכן נאלצו להשלים עם העקיצות, שהעולם פטר כלאחר יד בטענה שמדובר בחלק מהמקצוע שאותו הם בחרו לעצמם.
אבל זה משתנה, העולם מתקדם ונראה שהכותרות המביישות הופכות לנדירות. תרמו לכך גם הסלבס עצמם שכבר לא שומרים על שתיקה נבוכה, אלא תוקפים בחזרה ואומרים: "השיימינג הזה הוא לא בסדר". ג'ניפר אניסטון ונטלי פורטמן התעצבנו על כך שמייחסים להן היריונות, קמילה קביו הכריזה שהיא אוהבת את הגוף שלה כמו שהוא וטיילור סוויפט סיפרה שההתייחסות הבלתי פוסקת של התקשורת למשקלה גרמה לה לפתח הפרעות אכילה. וזו כמובן רשימה חלקית ביותר.
השורה התחתונה היא שגם אם הסלבס הם הפנים של קורבנות הבאדי שיימינג, בסופו של דבר כולנו סובלים מכך. כשכוכב סופג לעג על הדרך בה הוא נראה, אלו שחווים את העלבון בעקיפין, גם אם לא לגמרי במודע, הם הקוראים בבית שמוצבת מולם מראה לעגנית, שעוקצת אותם על הדרך בה הם נראים בעצמם. אז היכן העתיד? פחות ביוש גוף, יותר קבלה ואהבה עצמית.
יש לציין שהשיימינג לא מתבטא רק בלעג ועלבונות. מספיק שתהיה כתבה בנושא "איך להיראות במיטבך לקראת עונת הרחצה", או כותרת השואלת "האם את מוכנה לביקיני?", כדי להבהיר את הרעיון המיושן שעליכם להיות רזים כדי להיראות במיטבכם. עכשיו כבר ברור – מתי הגוף שלכם מוכן לבגד ים? רק אתם תחליטו.
שיימינג לנפש
כמובן שהביקורת וחיצי הרעל לא הופנו רק אל המראה החיצוני של הסלבס. יש משפט ידוע המדבר על כך שהתקשורת אוהבת להרים ולהלל כוכבים, רק כדי להביא למפלתם מאוחר יותר. למרבה הצער, ידוענים רבים חוו זאת על בשרם – רגע אחד הם נהנים מסיקור אוהד וחיובי ורגע לאחר מכן מוצאים את עצמם מככבים על שערי הצהובונים עם סיפורים לא מחמיאים במיוחד ועם תמונות שצולמו ברגע הכי לא מתאים.
לאורך העשור הקודם, היו אלו בעיקר הכוכבות ההוליוודיות הצעירות שנחשבו לטרף קל וחטפו מנחת זרועם של הצהובונים – לינדזי לוהן, טארה ריד, פריס הילטון וכמובן – בריטני ספירס, זכו להשמצות חוזרות ונשנות ולכתבות לועגות שמפקפקות בשפיותן. על המקרה של ספירס סביר להניח שעוד ילמדו בשיעורי התקשורת למיניהם. אבל גם זה, מסוג הדברים שרואים הרבה פחות, בטח כשיותר ויותר סלבס חושפים את ההתמודדויות שלהם עם דיכאונות, חרדות ובעיות נפשיות אחרות (ליידי גאגא, ג'ון האם, אופרה ווינפרי, קורטני קרדשיאן וטיילור סוויפט הם מעט מני רבים שעשו זאת), ומשמשים מודל להזדהות עם אחרים שנמצאים במצב דומה.
ריטשו להן את הצורה
לאורך השנים תוכנות הפוטושופ למיניהן עבדו שעות נוספות על מנת להפוך את הסלבס לרזים יותר, חלקים יותר, נטולי נקודות חן למיניהן וכדי להסיר מהם כל מה שעלול להיחשב לפגם (או במילים אחרות – סממן אנושי). אבל יותר ויותר כוכבים מבהירים כעת שהניסיונות להקנות להם את המראה "המושלם" הוא לא ממש לרוחם, בטח לא כשהמגזין לוקח לעצמו יותר מדי חירות, ומטשטש כמעט כל קשר בינם לבין הדמות שבתמונה.
קייט ווינסלט, זנדאייה, אמילי רטאייקובסקי, לילי ריינהארט, ג'מילה ג'מיל, ליידי גאגא, מייגן טריינור, לורד וקים קרדשיאן הן רק חלק קטן מרשימה גדולה של כוכבים וכוכבות שנזפו בעיתונים ובמעצבים שהשקיעו יותר מדי זמן מיותר בריטוש תמונותיהן.
האם בעקבות הביקורת הפוטושופ נעלם מהעולם? לא צריך להגזים, הוא כאן כדי להישאר, וגם תהיה זו טעות להכריז שהכוכבים כלל אינם מעוניינים בו, בכל זאת, על תאונות הפוטושופ שעושות לעצמן האחיות קרדשיאן-ג'נר אפשר לכתוב כתבה שלמה (ואכן כתבנו כזו ).אבל עושה רושם שהמגזינים והאתרים מנסים להישאר נאמנים יותר למציאות, בידיעה שאם יגזימו יחטפו חיצים של כעס ולעג - הן מהסלבס והן מהקוראים.
עור חשוף זה נהדר, אבל צריך משהו מעבר
אומרים שעירום מוכר, וזה כנראה נכון - לא מעט מגזינים בנו על הקונספט הזה אימפריות כלכליות, החל מפלייבוי ונגזרותיו ועד עיתוני אופנה שעל שעריהם כיכבו דוגמניות בבגדים שאולי היו אופנתיים, אבל גם כללו מינימום בד. אומרים גם שסוס מנצח לא מחליפים, אבל במקרה הזה – אולי דווקא כן.
בשנים האחרונות אנחנו רואים שינוי מתמשך ומהותי בכל הקשור לנושא – הפוקוס עבר מהגוף אל הראש, והמטרה כעת היא פחות דגש על המראה המצודד ויותר על העצמה. בעצם העיתונים מכריזים: "אתן יפות, אבל אנחנו יודעים שגם חזקות ושיש לכן מה להגיד". בין מובילי המהפכה היה מגזין "ספורטס אילוסטרייטד" שליהק לשער גיליון בגדי הים השנתי הכי נחשב שלו את הראפרית מייגן די סטליון, הטניסאית נאומי אוסקה והדוגמנית הטראנסג'נדרית ליינה בלום. שלוש נשים שלפני כן כנראה שאף אחד לא ציפה לראות על שער העיתון. יחד עם זאת, כל אחת מהן מצליחה בתחומה ובעלת אג'נדות חברתיות מובהקות.
יהיה מעניין לראות לאן יצעדו מכאן המגזין שהפך לשם דבר בזכות הנשים היפהפיות אשר לבשו מעט מאוד, והאם ימשיך להיות מושא תשוקותיהן וגולת הכותרת בקריירות של כל דוגמנית שמכבדת את עצמה.
אגב, הצעד של המגזין מזכיר את זה שעשה לאחרונה מותג ההלבשה "ויקטוריה'ס סיקרט", שבצעד מפתיע הודיע שהוא מבטל את הגימיק המצליח של"המלאכיות" שהיה כל כך מזוהה איתו לאורך השנים, ובמקום דוגמניות על כמו מירנדה קר, קנדל ג'נר והאחיות ג'יג'י ובלה חדיד, שכר את שירותיהן של השחקנית פריאנקה צ'ופרה, שחקנית הכדורגל מייגן ראפינו, הדוגמנית למידות גדולות פלומה אלסר והדוגמנית הטרנסג'נדרית ולנטינה סמפיו על מנת שיהיו הפנים החדשות שלו.
חדירה לחיים האישיים? תלוי במה מדובר
בעבר הדעה הרווחת הייתה שחייו האישיים של הסלב הם נחלת הכלל. זכות הציבור לדעת – וזכותו לדעת הכל. הגישה הזו עדיין קיימת, אך כבר אינה חד משמעית כבעבר.
צלמי הפפראצי למשל, הם הרבה יותר עדינים מפעם – תמונות מלחיצות של המוני צלמים שמתאגדים כדי לצלם סלב מפוחד כבר כמעט ולא רואים, ולטפס מעל גדרות בתים כדי לצלם את הכוכבים ברגעים אינטימיים (זוכרים את תמונות העירום של בראד פיט וגווינת' פאלטרו?) או לחטט בפחי הזבל שלהם כבר לא נחשבים למעשים לגיטימיים.
יש לציין שבעידן הסמארטפונים והרשתות החברתיות, בהן כל עובר אורח שנתקל בסלב יכול לצלם אותו בעצמו, וכשסלבס משתפים את הציבור בחייהם האישיים מרצונם החופשי – הפפראצי הפך לז'אנר הרבה פחות מרגש. מצד שני, זו בדיוק הסיבה שבגללה צלמים צריכים לעבוד קשה יותר, על מנת למצוא דרכים להביא בכל זאת לתפוס את הסלבס ברגעים מעניינים. אבל ברור לכל שיש גבולות ברורים, וגם אם הפפראצי נתפס לעיתים כז'אנר חטטני וירוד במיוחד – הגבול החשוב הזה כבר כמעט ולא נחצה.
גבול נוסף מטושטש מאוד הוא חייהם הרומנטיים של הסלבס. הוצאה מהארון של סלב להט"בי הפכה לעניין שברור שאין לו מקום בחברה של ימינו. לעומת זאת – הוצאה מהארון של סלבס בוגדניים עוברים לציבור יותר חלק בגרון. רק לאחרונה תועד דומיניק ווסט כשהוא בסיטואציה קרובה מדי עם מישהי שאיננה אשתו, השחקנית לילי ג'יימס. השניים היו אמנם בעיצומם של צילומי סרט משותף, אך הבילוי הזוגי שלהם נערך הרחק מהסט ואחרי שעות הצילומים. כמובן שבמקרה הזה, אף אחד לא התלונן על הפפראצי החטטני, אולי מלבד הנפשות הפועלות שבו.
כנראה שניתן לסכם זאת כך: חדירה לפרטיות של סלבס שעשו משהו שנתפס כלא מוסרי – הוא עדיין בגדר לגיטימי. כל דבר אחר, הרבה פחות.
כוכבים בעייתיים נשארים בחוץ (אלא אם מדובר בתחקיר נוקב)
ואפרופו כוכבים לא מוסריים: סביר להניח שלא ראיתם בשנים האחרונות כתבות אוהדות מדי על כוכבים כמו וודי אלן ורומן פולנסקי. משה איבגי לא יזכה לכתבת שער באחד הגיליונות הבאים של "7 ימים", ועדיף שביל קוסבי, גם עכשיו כשהשתחרר מהכלא, לא יצפה לטלפון המזמין אותו להתראיין לכתבת ענק. כוכבים שנחשבים בעייתיים – בעיקר כאלו ששמם נקשר לעבירות ולהטרדות מיניות, בטח שלא מקבלים סיקור אוהד, וגם ריאיון שמאפשר להם להביע את הצד שלהם בסיפור סביר להניח שלא יקבלו כל כך בקלות. אפשר להגיד שהסיכוי היחיד שלהם, ושל כוכבים אחרים שנמצאים במצב דומה, לקבל כתבה – היא רק כשיהיה מדובר בתחקיר על מעלליהם, ואת זה – הם כנראה היו מעדיפים שלא לקבל (וד"ש לשי אביטל).
