סיטואציה מוכרת לרובנו: כותרת מבשרת על מותו של סלב ידוע, והתגובה הראשונה היא בדרך כלל תדהמה ופה פעור (כמו שחווינו ממש לאחרונה עם הכוכבת החביבה עלינו, דיאן קיטון).
בתור הקהל הרחב, אנחנו לרוב לא נחשפים למחלות וסיבוכים בריאותיים של הסלבס, אבל המקרה של ברוס וויליס שונה: בשנת 2022, כשהיה בן 67, בישרה המשפחה שלו שהוא אובחן עם אפאזיה, מחלה שמשפיעה על היכולות הקוגניטיביות. שנה לאחר מכן, התברר שהוא סובל מדמנציה פרונטו-טמפורלית.
וויליס נעלם מקדמת הבמה ומעין הציבור, ומאז מקפידים בני משפחתו לעדכן מה שלומו, כך שאנחנו עדים במידה כזו או אחרת למצבו, שלמרבה הצער הולך ומתדרדר.
המחלה הקשה שתקפה את כוכב האקשן הגדול
וויליס ביסס את מעמדו כאחד מכוכבי הוליווד המצליחים בעולם בשנות ה-80, אחרי שכיכב בסדרה "בלשים בלילה", ואז עשה מעבר מוצלח אל המסך הגדול עם תפקידים בסרטים אייקוניים כמו סדרת "מת לחיות", "ספרות זולה", "12 קופים", "ארמגדון" ו"החוש השישי".
בחייו האישיים היו לו נישואים מאוד מתוקשרים עם השחקנית דמי מור - הם היו בין הזוגות הכי נוצצים וחזקים בהוליווד, עד שהתגרשו בשנת 2000, אחרי 13 שנות נישואים ו-3 בנות משותפות: רומר (37), סקאוט (34) וטלולה (31). בשנת 2009 הוא התחתן בשנית, עם הדוגמנית אמה המינג (49), ונולדו להם שתי בנות: מייבל (13) ואוולין (11).
מאז תחילת שנות ה-2000 היו לוויליס הרבה פחות הצלחות קולנועיות, אבל זה לא מנע ממנו להאט את קצב העבודה, להפך - כמעט כל שנה הביאה איתה לפחות שלושה סרטים חדשים בכיכובו. הביקורות אמנם קטלו וההכנסות היו דלות, אבל וויליס נשאר אחד השחקנים העסוקים והמבוקשים בהוליווד.
ואולי זו אחת הסיבות שהבשורה על המחלה שלו כל כך הפתיעה את הציבור. ברוס וויליס לא היה רק אייקון קולנועי מצליח ואהוב - אלא גם אחד מכוכבי האקשן הגדולים של המאה ה-20, בעל תדמית של גבר חסון, קשוח וכל יכול. קשה היה לחשוב על האיש שהביס טרוריסטים והציל במו ידיו את העולם, במצב כל כך פגיע וקשה.
"הוא נראה כל כך אבוד, ורק אמר 'אעשה כמיטב יכולתי'"
ההודעה הראשונה על מצבו של ויליס יצאה אמנם רק ב-2022, אבל אלו שהכירו ועבדו איתו, הבינו שמשהו לא בסדר הרבה לפני כן.
בשנת 2020, בזמן צילומי הסרט "שוטר על הכוונת", הבמאי מייק ברנס ביקש מהתסריטאי ביל לורנס לצמצם את התפקיד של וויליס: "נראה שנצטרך להוריד בערך חמישה מהעמודים של ברוס, ולצמצם קצת את הדיאלוגים שלו כדי שלא יהיו לו מונולוגים", כתב לו באימייל בתחילת הצילומים.
לפי עיתון Los Angeles Times, אלו שעבדו עם וויליס באותו זמן שמו לב להתדרדרות שלו ולכך שהוא מתקשה לזכור את הטקסט שלו, ולעיתים גם תהו אם הוא מודע למה שקורה סביבו. בסופו של דבר וויליס נעזר באוזניה שדרכה לחשו לו את השורות, ובהרבה מהסצנות שלו השתמשו בכפיל, גם אם הן היו רגילות ולא של אקשן.
הבמאי ביקש מהתסריטאי: "נצטרך להוריד בערך חמישה מהעמודים של ברוס, ולצמצם קצת את הדיאלוגים שלו כדי שלא יהיו לו מונולוגים". עובד הפקה סיפר: "נתנו לו שורה, והוא לא הבין מה זה אומר. הוא היה כמו בובה"
בנוסף נחשף גם כי בשנים שקדמו לאיבחון, לו"ז הצילומים של וויליס בסרטיו הוגבל ליומיים בלבד – כי התקשה לתפקד מעבר לכך.
"למה אני פה?", שאל וויליס במהלך העבודה, לפי שני חברי צוות אשר נכחו במקום. "נתנו לו שורה, והוא לא הבין מה זה אומר. הוא היה כמו בובה". עוזרת הפקה מהסרט סיכמה: "הוא פשוט נראה כל כך אבוד, ורק אמר 'אעשה כמיטב יכולתי'. הוא תמיד ניסה לעשות זאת".
"חשבתי שאבא שלי פשוט איבד בי עניין"
בתו טלולה סיפרה על רגעים שבהם הבחינה שאביה לא קשוב אליה, אבל חששה שהבעיה בה: "במשך תקופה ארוכה ידעתי שמשהו לא בסדר, וחשבתי שאבא שלי פשוט איבד בי עניין. לקחתי את זה באופן אישי".
בטור שכתבה למגזין "ווג", היא סיפרה כי בתחילה כולם חשבו שוויליס לא שומע טוב, והאשימו את האפקטים החזקים בסרטי הפעולה שנהג להצטלם אליהם. "אמרו לי לדבר אליו חזק יותר", סיפרה. "עשו לו כל מיני בדיקות קוגניטיביות, אבל עדיין לא היו תוצאות. אבא שלי נאבק בשקט. אני מודה שהתמודדתי עם הדעיכה שלו בשנים האחרונות עם הימנעות והכחשה, ואני לא גאה בכך".
11 צפייה בגלריה
"התמודדתי עם הדעיכה שלו בשנים האחרונות עם הימנעות והכחשה, ואני לא גאה בכך". וויליס ובתו טלולה
(צילום: אינסטגרם)
המינג סיפרה לאחרונה בריאיון על התקופה שבה הבחינה שמשהו אינו כשורה: "הוא אהב מאוד לקחת את הבנות לבית הספר, והפעמים האלה הלכו והתמעטו. חשבתי לעצמי שזה מוזר, שמישהו שכל כך אהב לדבר ולעשות דברים, פתאום הפך לשקט, וכשכל המשפחה הייתה ביחד, הוא נעלם קצת".
כמו טלולה, גם המינג הודתה שחשבה שהבעיה בה, ושאולי הם חווים משבר בנישואים. אחרי שנודע האבחון, היא בישרה זאת לבנותיהם די מהר: "לא רציתי שהן יחשבו שאבא שלהן לא שם לב אליהן".
"כשאנחנו איתו, נדלק אור בפניו. אנחנו מנשקים ומחבקים אותו, והוא מגיב ושמח"
משפחתו המורחבת של וויליס תמיד הייתה מלוכדת, עוד לפני התפרצות המחלה: הוא ואשתו לשעבר דמי מור נשארו חברים טובים, והיא ובנותיהם יצאו לחופשות משותפות איתו, עם אשתו הנוכחית ושתי הבנות שלהם.
בשנים האחרונות, מור, המינג ובנותיו הבוגרות מעדכנות כאמור מדי פעם במצבו – בעיקר בימי הולדתו ומדי פעם בריאיונות. בשנת 2023 למשל, המינג הקדישה לו פוסט יום הולדת שבו כתבה: "אז היום זה יום הולדתו של בעלי. התחלתי את הבוקר בבכי, כפי שאפשר לראות לפי העיניים הנפוחות והאף שלי. יש לי זמנים של עצב מדי יום, צער בכל יום ואני ממש מרגישה את זה ביום ההולדת שלו".
השנה, ביום האב שחל ביוני, בתו רומר כתבה לו: "היום קשה לי. אני מרגישה כאב עמוק בחזה בגלל הרצון לדבר איתך ולספר לך על כל מה שאני עושה ועל מה שקורה בחיים שלי. לחבק אותך ולשאול אותך על החיים, על הסיפורים שלך, המאבקים וההצלחות. הלוואי שהייתי שואלת אותך יותר שאלות כשעוד הייתה לך אפשרות לספר לי הכול.
"אבל אני יודעת שלא היית רוצה שאהיה עצובה היום, אז אשתדל פשוט להיות אסירת תודה. להזכיר לעצמי כמה בת מזל אני שאתה אבא שלי, ושאתה עדיין כאן איתי, ושאני עדיין יכול להחזיק אותך, לחבק אותך, לנשק את הלחי שלך וללטף את הראש שלך, לספר לך סיפורים. אני יכול לראות איך העיניים שלך נוצצות כשאתה רואה את הנכדה שלה. אני אסירת תודה על כל רגע שיש לי איתך. אני אוהב אותך כל כך, אבא. יום האב שמח".
מור סיפרה לאחרונה על ההתמודדות האישית עם מצבו של בעלה לשעבר, ותיארה את השינוי שחל באישיותו כ"מאוד קשה", והסבירה עד כמה מכאיב לראות אדם שהיה חיוני, עצמאי ובטוח בעצמו, הופך עם הזמן לתלוי יותר ויותר באחרים, ולעיתים אף מתנהג באופן ילדותי.
"בהתחשב בנסיבות, הוא נמצא במקום יציב", הוסיפה. היא סיפרה כיצד היא מנסה לעזור לבנותיו להתמודד עם מצבו הקשה: "אני אומרת להן לראות אותו כפי שהוא עכשיו, לא להיאחז במי שהיה או במי שהן רוצות שהוא יהיה, אלא כמו שהוא ברגע זה. וכך נוצרים יופי, שמחה ואהבה". מור הוסיפה שהיא מקפידה לבקר את וויליס: "כשאני בלוס אנג'לס, אני הולכת אליו כל שבוע ואני מאוד מוקירה את הזמן המשותף שלנו.
"אני תמיד אומרת שחשוב פשוט לפגוש אותם איפה שהם נמצאים. אל תצפו שהם יהיו מי שהם היו, או מי שאתם רוצים שהם יהיו. כשאני פוגשת אותו ברגע עצמו, אני מגלה שיש שם עדיין את המתיקות המדהימה, ומשהו רך ועדין ואוהב".
מור שיבחה את המינג על התמודדותה בתור המטפלת הראשית שנושאת ברוב האחריות הטיפול בוויליס. היא תיארה את גישתה כ"מלאת חמלה" ואמרה שעבודתה "ברמה של מומחים". מור ציינה כי היא חשה הערכה עמוקה לנחישותה של המינג לשמור על המשפחה מאוחדת למרות הקשיים. "אין שום דרך שמישהו היה יכול לצפות לאן זה יגיע, ואני באמת חושבת שהיא עשתה עבודה מופתית. היא הייתה כל כך מסורה לסלול את הדרך הנכונה. היו לה כמויות שוות של פחד, כוח ואומץ בניווט את זה. אין מפת דרכים למצב הזה".
"כשאנחנו איתו, נדלק אור בפניו. הוא מחזיק את הידיים שלנו ואנחנו מנשקים ומחבקים אותו, והוא מגיב, הוא שמח"
המינג נשאלה בריאיון עד כמה, אם בכלל, ברוס מודע למצבו. "קשה לדעת", ענתה. "זה קשה גם לאדם המאובחן וגם למשפחה, וזה המצב גם עם ברוס, איתי והבנות. כשאומרים שזו מחלה של כל המשפחה, זה נכון".
המינג מוסיפה שהיא בטוחה שברוס עדיין מזהה אותה ואת המשפחה: "אני יודעת שכן. כשאנחנו איתו, נדלק אור בפניו. הוא מחזיק את הידיים שלנו ואנחנו מנשקים ומחבקים אותו, והוא מגיב, הוא שמח. וזה כל מה שאני צריכה".
ועדיין, המצב לא קל מן הסתם. בריאיון ל"ווג אוסטרליה", המינג סיפרה על ההתמודדות של בנותיו הצעירות: "אני חושבת ששלומן טוב, בהתחשב במצב. אבל זה קשה. הן מתאבלות. הן מתגעגעות מאוד לאבא שלהן. הוא מחמיץ רגעים חשובים וקשה להן".
המינג נשאלה בריאיון עד כמה, אם בכלל, ברוס מודע למצבו. "קשה לדעת", ענתה. "זה קשה גם לאדם המאובחן וגם למשפחה, וזה המצב גם עם ברוס, איתי והבנות. כשאומרים שזו מחלה של כל המשפחה, זה נכון".
היא מוסיפה שהיא בטוחה שברוס עדיין מזהה אותה ואת המשפחה: "אני יודעת שכן. כשאנחנו איתו, נדלק אור בפניו. הוא מחזיק את הידיים שלנו ואנחנו מנשקים ומחבקים אותו, והוא מגיב, הוא שמח. וזה כל מה שאני צריכה".
הגולשים מתחו ביקורת, המשפחה תקפה בחזרה
המשפחה זכתה להרבה עידוד ותמיכה מהציבור, אבל לא כולם היו תומכים כל כך. בשנה שעברה, המינג נאלצה לנזוף בכלי התקשורת ובגולשים ששיתפו ידיעות מטעות לגבי המחלה, שגורמות לבהלה לא מוצדקת: "אני צריכה שכול אלה שכותבים את הכותרות המטופשות האלה, יפסיקו להפחיד אנשים. תפסיקו לגרום לאנשים לחשוב שברגע שהם מאובחנים עם מחלה נוירוקוגניטיבית, אז זהו, הכול נגמר עבורם, שאפשר לארוז וללכת. לא -זה בדיוק ההפך".
במקרים אחרים, היו גולשים שהעבירו ביקורת על הדרך שבה המשפחה מתמודדת עם המצב. "תעשו לי טובה, אם אי פעם תהיה לי דמנציה - אל תצלמו אותי ותפרסמו את זה באינטרנט כדי שכולם יראו כמה נורא אני נוראית, חסרת שיניים וכבר לא יכולה לדבר. במיוחד אם אני כוכבת מפורסמת. בבקשה אל תעשו לי את זה, זה מזעזע", כתבה גולשת דעתנית מדי.
טלולה הגיבה לה: "היא עושה צחוק? אנחנו אוהבים את זה שאנשים מנצלים את המחלה של אבא שלי כדי לנסות להיות רלוונטיים", והוסיפה בציניות: "זה חמוד מאוד, תמשיכי ככה, תסמכי עליי, זה נהדר מותק". וברצינות היא כתבה: "מכעיס אותי לתת לאישה הזו תשומת לב אבל עם הכאב שאני והמשפחה שלי חווים, זה פשוט מכעיס ולא מתקבל על הדעת. אני אפילו חסרת מילים כרגע".
11 צפייה בגלריה
"עם הכאב שאני והמשפחה שלי כבר חווים, זה פשוט מכעיס ולא מתקבל על הדעת"
(צילום: אינסטגרם)
מוקדם יותר השנה, המינג סיפרה שהמשפחה החליטה להעביר את וויליס לבית אחר, שבו יגור באופן קבוע, בזמן שהיא ובנותיו ימשיכו לגור בביתם הנוכחי. היא סיפרה שבבית החדש יש צוות רפואי שנמצא איתו 24 שעות ביממה, והסבירה: "הוא היה רוצה שהבנות שלנו יגורו בבית שיהיה מתאים לצרכים שלהן, לא לצרכים שלו". היא הבהירה שהיא והבנות מבקרות אותו באופן קבוע ונמצאות איתו רוב הזמן, והוסיפה: "זו ההחלטה הכי קשה שנאלצנו לעשות".
"דעות הן מאוד רועשות וקולניות, אבל למי שאין ניסיון בזה, אין זכות לדבר ובטח שאין להם זכות להחליט"
ההודעה על כך לא עברה בשקט מצד הגולשים, והיו כאלה שהאשימו את משפחתו בהתנערות מהטיפול בו. המינג נאלצה להתייחס: "כששיתפתי את הפרט האישי הזה, ידעתי שנראה שני צדדים - אנשים עם דעה ואנשים עם ניסיון ממשי. אלו עם הדעה, מיהרו להעביר ביקורת. זה מה שמטפלים צריכים להתמודד איתו, שיפוטיות של אחרים.
"לכולם תהיה דעה, אבל צריך לזכור שלרובם אין את הניסיון כדי להבין. גם אם מישהו מכיר דמנציה מקרוב או את המצב שבו אתם חיים, הם לא בבית שלכם, אז הם לא מכירים את האדם או את הדינמיקה המשפחתית. האמת היא שדעות הן מאוד רועשות וקולניות, אבל למי שאין ניסיון בזה, אין זכות לדבר ובטח שלא להחליט".
בחודש שעבר, ב-9 המינג הוציאה את ספרה "מסע לא צפוי: למצוא את החוזקה, התקווה ואת עצמך, בדרכך הטיפולית", שבו היא מספרת על ההתמודדות של ברוס ושל המשפחה עם המחלה, מהרגע שגילו עליה בשנת 2022 ועד היום.
בזמן ההתמודדות, משפחתו של ויליס מנצלת את מצבו כדי לעורר מודעות למחלה הנוראית: "ברוס תמיד האמין שיוכל לעזור לאחרים על ידי שימוש בקולו. אנחנו יודעים בליבנו שאם היה יכול, הוא היה רוצה להביא לחיבור עם אלה שמתמודדים עם המחלה, ולשפוך אור על ההשפעה שלה על החולים ומשפחותיהם".
